ביום שאחרי, כשכבר ברור כי המערכה בצפון הסתיימה בהסכמה של שני הצדדים, ובעוד ששאלת המחיר ששילמה ישראל עבור החיסול המיוחס לה מרחפת מעל הראש - העדיפה ישראל ה"רשמית" לעצור את העימות במחיר שני הרוגים ושבעה פצועים. 



ההחלטה לא להגיב על פעולת חיזבאללה על ציר עג'ר, משלימה את הפאזל הכרונולוגי ומשאירה טעם מר של עמימות מגוחכת, שדגלה בה ישראל הרשמית על החיסול בסוריה. ישראל לא לוקחת אחריות על החיסול, אבל מסכימה כי הנקמה של חיזבאללה היא מידתית. 
 
כדי לראות את התמונה המלאה, צריך לחזור ליום שבו בוצעה התקיפה: מסוקים פגעו בסיור של חיזבאללה ואיראן על גבול סוריה-ישראל. על פי הפרסומים מדובר היה בסיור למידה שנועד להבין את השטח, לקראת הקמת תשתית טרור נגד ישראל. מיד לאחר החיסול חסן נסראללה, מזכ"ל הארגון, איים בנקמה. בישראל הקשיבו והעלו כוחות עצומים לצפון, כאלה שלא נראו מאז מלחמת לבנון השנייה. ראשי הרשויות התבקשו לשמור על שיגרה, אך להתכונן לעימות אלים, ארוך וקשה. 
 

ישראל הרשמית פיזרה הצהרות לכל עבר כי היא לא מעוניינת בהסלמה, מנגד נסראללה שלח מסר כי העורף יפגע ואיים בחדירה ליישובים ובירי לכל עבר. בישראל אולי הקשיבו לאיומים, אבל לא קראו את המפה נכון. נסראללה באיומיו הזמין את המטרה לפתח ביתו, לגדר הגבול עם לבנון. צה"ל העלה כוחות רבים לגבול והניח מטרה לפתחו של נסראללה.
 
שאלת המחדל, חוסר האחריות, או אי קריאת המפה כבר מרחפת. ובינתיים בישראל הדעות חלוקות באשר למחיר: האם מותם של שני החיילים מצדיק יציאה לעימות נרחב בצפון, שאף אחד לא יודע כיצד הוא יסתיים. הפוליטיקאים קוראים לזה "אחריות לאומית", בצה"ל קוראים לזה פחדנות ופגיעה בהרתעה. 
שעה לאחר הבנת האירוע מודיע דובר צה"ל: "נגיב בחומרה". ארבע שעות לאחר מכן גם הוא מבין שלא נגיב וקיפל את הציוד. המערכה בצפון הסתיימה. בצה"ל יתחקרו את התקרית, ישאלו שאלות קשות ויתנו תשובות קשות, לא לעורף אלא למשפחות השכולות. 
 
בטבלת סף הכאב של המדינות אפשר לרשום תיקו. אף אחד לא ניצח כאן. ישראל פגעה בסיור למידה בשטח סוריה, בתגובה חיזבאללה פגע בסיור למידה בשטח ישראל. בתנ"ך קראו לזה עין תחת עין, שן תחת שן. לך תסביר לישראלים שככה עושים מלחמות בעידן המודרני, ושמעבר לגבול נמצא מנהיג ארגון שווה ערך שיש לו יכולות ויש לו לגיטימציה. טוב שהקשיבו לו, חבל שלא הבינו אותו נכון. לך תסביר למשפחות של רב סרן יוחאי קלנגל וסמל ראשון דור ניני ז"ל, שככה זה במלחמות. אין צדק, יש תוצאות וצריך לחיות איתן. 

תושבי הצפון צריכים לדאוג
 
מי שצריך להיות מודאג בבוקר שאחרי אלו תושבי הצפון וראשי הרשויות. כדי להסביר את הפער שבין מה שהתושבים חושבים על איך מלחמת לבנון השלישית, לבין איך שהיא תשפיע על המציאות בצפון - צריך לקרוא את דבריו של תא"ל (במיל) איתי ברון, בראיון ל"ישראל היום" לפני שלושה שבועות. ברון, מי שהיה עד לפני שלושה שבועות ראש חטיבת המחקר באמ"ן, אמר באותו ראיון כי בעימות הבא בצפון יספוג העורף מאות טילים ביום.

לדבריו, לחיזבאללה יש יכולות גבוהות מאוד שכוללות נשק מדויק, מל"טים מתאבדים, טילים מדויקים ארוכי טווח. הוא טען שכיפת ברזל לא יכולה להציל את העורף כמו בצוק איתן, שיישובים יפונו מחשש לחדירות ושחיזבאללה עלול להגיע עד נהריה, שלומי ומעלות ולבצע פיגועי דקירה. 
 
ברון לא אמר הכל בראיון ועדיף שכך. תושבי הצפון וחלק מראשי הרשויות שרצים לטלוויזיה וטוענים כי הם ערוכים ומוכנים לכל תרחיש, מתכוונים לכך שהם ערוכים ומוכנים למה שהם מכירים מלבנון השנייה. הבעיה הגדולה שהם לא. הרשויות לא מוכנות וגרוע מכך תושבי הצפון לא מבינים את הפער שבין המערכות. העיר צפת לא יכולה לשרוד עימות עם מאות טילים, שעות ארוכות במקלטים ציבוריים וימים ארוכים ומתישים. גם לא מעלות, נהריה, קריית שמונה, חצור ושאר יישובי קו העימות. 
 
על תושבי הצפון להתעורר ולדרוש תשובות ופתרונות, לא מצה"ל אלא מאותם פוליטיקאים שעלו בשיירות בשבוע האחרון לצפון, כאלה שלא הראו את פרצופם באזור בשנתיים האחרונות. אותם פוליטיקאים חייבים להבין שהאחריות בידם. אם לא יבינו, כדאי להכין את וועדת החקירה הממלכתית ליום שאחרי מלחמת לבנון השלישית.