ממרומי 33 שנותיו כקצין מודיעין מקצועי ב-CIA למייקל מורל יש עצה לישראל: ״אל תתעסקו עם האנשים האלה. אל תאמינו להם, אל תנהלו עמם מגעים, אל תעשו איתם עסקאות״.
את התובנה הזאת שלו הוא מספק במענה לשאלתי על דעתו בקשר לדיווחים החוזרים ונשנים בתקשורת הערבית והבינלאומית, ולפיהם כדי לשמור על שקט בגבולה, ישראל מנהלת מגעים חשאיים עם חזית א־נוסרה, השלוחה הסורית של אל-קאעידה, ששולטת על רוב רצועת הגבול ברמת הגולן.
מורל, שהיה עד לאחרונה סגן ראש ה-CIA, ופעמיים המנהל בפועל של הארגון, מכיר היטב את ישראל וביקר בה לא מעט פעמים לצורך פגישות מקצועיות עם עמיתיו במוסד, באגף המודיעין של צה״ל ובשב״כ. השבוע הוא העניק ראיון בלעדי ל״מעריב־המוסף״ לרגל פרסום ספרו, שזוכה לתהודה רבה בארצות הברית, ״המלחמה הגדולה של זמננו: ה-CIA במלחמתו נגד הטרור - מאל-קאעידה לדאע״ש״. את הספר, שעבר צנזורה ובדיקה יסודית של המחלקה לאבטחת מידע ה-CIA, הוא כתב יחד עם ביל הרלו, שהיה בעברו דובר הארגון.
״כמי שעוקב שנים אחרי אל-קאעידה״, הוא אומר, ״אני חושב שיש לטפל באנשים האלה, ללחוץ עליהם ולפעול נגדם בעוצמה או שהם יפעלו נגדך. זה מה שקרה בפקיסטן. היא ניסתה במשך שנים לחתוך עסקאות עם החבר׳ה האלה. להגיע איתם להסכמות: אנחנו לא נתקוף אתכם, אם אתם לא תתקפו אותנו. זה משחק באש. בסוף הם יפרו כל הבנה או הסכם ויפעלו נגדכם, ולכן אל תעשו זאת״.
המתדרך של בוש
מייקל מורל נולד ב-1958 בעיר קטנה באוהיו. הוא למד כלכלה באוניברסיטת אקרון וסיים תואר שני בכלכלה באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון בבירה וושינגטון. במהלך לימודיו הצטרף לסוכנות הביון המרכזית, ולאחר תקופת הכשרה הוצב במינהלת המחקר והניתוח. את העשור הראשון שלו בסוכנות עשה במחלקה שעסקה במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט.
אחר כך התקדם לתפקידי ניהול בכירים. הוא עמד בראש מינהלת המחקר, והיה, כאמור, סגן ראש ה-CIA. פעמיים בתקופות מעבר שימש גם כמנהל בפועל. זה קרה ב-2011, למשך חודשיים, כאשר ליאון פנטה מונה לשר ההגנה, וגם כעבור שנה, למשך ארבעה חודשים, כשהגנרל דיוויד פטראוס נאלץ להתפטר בשל שערוריית מין. כיום הוא עובד במשרד גדול לייעוץ אסטרטגי.
אחד מתפקידיו המסקרנים והמרגשים, שאותם מילא במשך יותר משנה, היה כמתדרך היומי של נשיא ארצות הברית ג׳ורג׳ בוש. בעגת ה-CIA, הנשיא מכונה ״הצרכן מספר 1״. ״אם אתה שחקן בליגת בייסבול קטנה, אתה מפנטז לשחק בוורלד סיריס (גמר ליגת הבייסבול - י״מ)״, הוא כותב בספרו, ״אם אתה פסנתרן, אתה שואף לנגן בקרנגי הול. ואם אתה מנתח מחקר צעיר ב-CIA, משרת החלומות עבורך היא להיות המתדרך היומי של הנשיא. אני גדלתי ב-CIA, שבו העריצו את מי שזכו לתדרך את הנשיא״.
במחיצתו של בוש הוא היה בשעות הקשות ביותר, בעיר סרסוטה בפלורידה, כשהנשיא התבשר על פיגועי הטרור במגדלי התאומים בניו יורק ואחר כך בפנטגון, ב-11 בספטמבר 2001. ״זמן קצר לאחר השעה 8:00״, מספר מורל על המאורע הדרמטי, ״לאחר שהנשיא חזר מריצת הבוקר שלו, ראש סגל הבית הלבן אנדי קארד פתח את הדלת ונכנסנו לחדרו של הנשיא במלון. הנשיא ישב ליד השולחן עם כוס קפה ועיתון. הוא הניח את העיתון ושאל: 'מייקל, יש משהו מעניין הבוקר?' ביום החשוב ביותר בתקופת כהונתו של הנשיא בוש, תדרוך המודיעין שלו לא היה ראוי לציון מיוחד. התדרוך התמקד בישראל. בניגוד לדיווחים בתקשורת, בתדרוך לא היה דבר על איומי טרור. בתיק שמסרתי לו היו עוד כמה דיווחים. אחד מהם, שיחת טלפון שיורטה בין שני מנהיגים עולמיים (לא מבעלי הברית שלנו), לכד את תשומת לבו והוא התקשר לד״ר רייס (קונדוליסה רייס, אז היועצת לביטחון לאומי - י״מ)״.
התדרוך בבוקר ה-11 בספטמבר לא היה ראוי לציון. מורל ובוש
התדרוך הסתיים מוקדם מהרגיל, לאחר 25 דקות, ומורל מיהר לרדת למטה כדי לתפוס את מקומו יחד עם עוזריו של הנשיא, אחד מהם דובר הבית הלבן הארי פליישר, באחד מכלי הרכב בשיירה, שעשתה דרכה לביקור בבית ספר בעיר. עוד לפני הגיעם לבית הספר, קיבל פליישר שיחת טלפון, שלאחריה שאל: ״מייקל, האם ידוע לך משהו על מטוס שפגע במרכז הסחר העולמי?״. ״'לא', עניתי והוספתי 'הארי, אני מקווה שזו תאונה ולא טרור'. הבטחתי שמיד אעשה בירור טלפוני״, הוא נזכר.
ביושר רב מודה מורל כי ״הניחוש הראשון שלי היה שמטוס קטן איבד את דרכו במזג אוויר גרוע, וכתוצאה מטעות התנגש בבניין. כשהרכב עצר, ירדתי ממנו ומחצר בית הספר התקשרתי לחדר המבצעים ב-CIA״. עוד לפני שקיבל תשובה, התחילו לזרום דיווחי התקשורת על מטוס נוסף שפגע במגדל השני של מרכז הסחר העולמי.
באווירת אי הוודאות והחרדה שהחלה להשתרר, החליט השירות החשאי להפסיק את הביקור. הנשיא ופמלייתו הועברו במהירות הבזק לשדה התעופה ועלו מיד למטוס הנשיאותי ״אייר פורס 1״. במהלך הטיסה מסרו העוזרים לבוש, כי כלי התקשורת מדווחים שארגון החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, קבוצתו של נואף חוואתמה, קיבל אחריות למעשה. ״הנשיא שאל לדעתי. עניתי לו שלחזית יש היסטוריה ארוכה של פעולות טרור נגד ישראל, אך אין להם היכולות לעשות את המעשה הזה״, מספר מורל. זמן קצר לאחר מכן, כשהתברר בוודאות שלא מדובר בתאונה אווירית, ואף שעדיין לא היה מידע לגבי זהות העומד מאחורי הפיגועים, פסק מייקל מורל כי ״אהמר על כל דולר שיש לי, שזה אל-קאעידה״.
בספרו ובראיון, מורל אינו מתחמק מלהודות כי הפיגועים מעידים על כישלון של כלל קהילת המודיעין, ובפרט של ה-CIA - במיוחד היחידה שכונתה ״תחנת אלכס״, והייתה אחראית למעקב בשנות ה-90 אחר אוסמה בן-לאדן. לצד זה, הוא כמובן גאה מאוד על ההצלחה להשיג את המידע המודיעיני, שהוביל למבצע לכידתו וחיסולו של מנהיג אל-קאעידה ב-2011. גם זה קרה במשמרת שלו, בעת שהיה סגן ראש ה-CIA
עם זאת, לדעתו, על אף ההצלחה, אל-קאעידה ממשיך להיות איום רציני ביותר על ארצות הברית, המערב והמזרח התיכון. אדרבא, להערכתו, הארגון מנצל את תשומת הלב העולמית שניתנת לדאע״ש כדי להתחזק.
״אני מבדיל בין הארגונים רק משום שכל אחד עושה הפרדה כזו, אף שאני סבור שאין ביניהם שום הבדל״, הוא אומר, ״שניהם ארגוני רשע. שניהם מאמינים באלימות ובשיטות אכזריות וברוטליות. היו אלה אנשי אל-קאעידה שערפו בפקיסטן את ראשו של העיתונאי דניאל פרל. הם עשו זאת גם בעיראק. אנשי אל-קאעידה אינם טובים יותר מדאע״ש. למעשה, אל-קאעידה מהווה, לדעתי, איום יותר רציני מדאע״ש״.
מדוע אל־קאעידה מסוכן יותר?
״יש לו יכולות טובות וגדולות יותר לבצע פיגועי טרור. אני מאוד מודאג ממה שקורה בתימן. בשנים האחרונות הצלחנו לסכל שלוש תוכניות שמקורן בתימן, לבצע פיגועים גדולים וספקטקולריים בארצות הברית או ביעדים אמריקאיים״.
בלגן אחד גדול
מורל מזכיר את הניסיון של עבדול פארוק עומר מוטאלב, סטודנט מניגריה, שעלה על טיסת חברת נורתווסט, ערב חג המולד 2009, מאמסטרדם לדטרויט, וניסה לפוצץ את המטוס בעזרת חומר נפץ שהסתיר בתחתוניו (ולכן זכה לכינוי ״מפוצץ התחתונים״). באוקטובר 2010, מידע מודיעיני שהגיע מערב הסעודית ל-CIA הביא לסיכול נוסף. בעת חניית ביניים של שני מטוסי מטען שטסו מתימן לארצות הברית, נתגלו מחסניות למדפסות, שהכילו חומר נפץ פלסטי מתוחכם, שלא נתגלה במכונות השיקוף. הקשר השלישי נחשף וסוכל ב-2011, גם כן הודות למודיעין טוב - מחבל שהסכים להתאבד לבש חגורה עם חומר נפץ פלסטי, שלא ניתן היה לגלותו במכונות.
עטיפת הספר ״המלחמה הגדולה של זמננו: ה-CIA במלחמתו נגד הטרור - מאל-קאעידה לדאע״ש״
״לסניף אל-קאעידה בתימן היו ויש עדיין המהנדסים הטובים ביותר, שיודעים להרכיב מטענים מתוחכמים״, מדגיש מורל, ״המומחה הגדול שלהם הוא בחור סעודי בשם איברהים אל-אסירי, שעמד מאחורי התוכניות האלה ואחרות. אל-אסירי כה אכזר, עד שלא היסס לשלוח את אחיו לבצע פיגוע התאבדות, שבו נהרג במשרדו פקיד בכיר במערכת הביטחון הסעודית״.
סגן ראש ה-CIA לשעבר מודאג כעת ביותר ״משום שבעבר ממשלת תימן נלחמה וסייעה לנו במאבק בטרור של אל-קאעידה. כיום בגלל מלחמת האזרחים, המאבק בטרור קשה מאוד. הממשלה חדלה מלעשות זאת״.
חבורה נוספת שמשתייכת לאל-קאעידה, שמורל מדגיש את הסכנה הטמונה בה, היא קבוצת חוראסן, שמקורה בפקיסטן, ולפני מספר שנים נשלחה על ידי מנהיג אל-קאעידה הנוכחי, איימן אל-זוואהירי, להילחם נגד משטרו של הנשיא בשאר אסד בסוריה. ״יש לנו מידע כי בין חבורת חורסאן לאל-קאעידה בחצי האי ערב יש קשרים״.
יש הטוענים שאל-קאעידה ודאע״ש הם תוצרים של תמיכת ארצות הברית בשנות ה-80 בלוחמי הג׳יהאד באפגניסטן במלחמתם נגד ברית המועצות, ושל הפלישה לעיראק ב-2003 והפלת משטרו של סדאם חוסיין.
״זה מגוחך. מי שטוען כך מנסה לשכתב את ההיסטוריה. יש סיבות רבות לעליית הקיצונים המוסלמים. לדעתי, ארגוני הטרור האלה היו קמים בלי קשר למדיניות או למעשים שלנו״.
אגב סדאם חוסיין, מורל מספר עליו אנקדוטה משעשעת, שמסבירה מדוע שליט עיראק החל לגדל זקן, לאחר שנפל בשבי ארצות הברית. לדבריו, במהלך החקירות שעבר הרודן, הוא חש ברע ונלקח לבית חולים צבאי אמריקאי בעיראק. שם צדו עיניו אחות אמריקאית שטיפלה בו. סדאם החל לפלרטט איתה, אך היא התעלמה ממנו. בשובו למעצר, הוא התלונן באוזני החוקר שלו, שעמו פיתח יחסים אישיים, על שהאחות דחתה אותו. החוקר השיב: ״נשים אמריקאיות אוהבות גברים עם שער פנים״. סדאם, שלא הבין שהחוקר התלוצץ עמו, קיבל את דבריו כמות שהם. מאותו רגע החל לגדל זקן, שצמח והפך לפראי, וכך הוא נראה גם בתמונות האחרונות לחייו. לימים טענו חוקרים ומומחים שונים, שלא ידעו את האמת, כי חוסיין, כמו לא מעט עבריינים בבתי כלא (גם בישראל), החליט להראות לעולם כי החל לחזור בתשובה ולהיות מוסלמי אדוק, בתקווה שאולי יוקל עונשו. ״האנקדוטה הזאת״, טוען מורל, ״יכולה להסביר עד כמה חוסיין לא הבין את ארצות הברית וקיבל החלטות שגויות, שתחילתן בפלישה לכוויית ב-1990״.
החוקר "עבד" עליו. סדאם חוסיין. צילום: רויטרס
את זה גם אפשר לומר על ארצות הברית, שאינה מבינה את המזרח התיכון ומנהלת מדיניות רופסת במאבק ובמלחמה נגד ארגוני הטרור בעיראק ובסוריה.
״כן, אני יודע. אך אני משוכנע שהממשלה בעיראק, בסופו של דבר, תחזיר לעצמה את השטחים שאנשי דאע״ש כבשו מהם. זה ייקח כמה שנים, אולי שלוש־ארבע, אך זה יקרה. אנו לא נוכל להילחם במקום העיראקים״.
בגלל הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית?
״כן, בגלל בעיות פוליטיות, לא רק אצלנו אלא בכל מדינות המערב. עדיין יש אצלנו, ובמערב בכלל, מודעות לצורך להיאבק בטרור, משום שאנו מהווים יעד של ארגוני הטרור״.
ומה באשר לסוריה, שבה נדמה שאין לממשל אסטרטגיה ברורה?
״כן, סוריה היא בלגן אחד גדול. כולם נלחמים בכולם. יש שם מלחמה בין דיקטטור לבני עמו, מלחמה באמצעות שליחים בין איראן לערב הסעודית, בין שיעים לסונים, בין קבוצות חילוניות לארגונים מוסלמים פנאטיים. אינני סבור שיש למישהו איזשהו רעיון או תוכנית איך להחזיר את היציבות לסוריה. למען האמת, עלי להודות שאין לי תשובה לשאלה איך לפתור את הבעיה שם. אני רק יכול לומר שיש לעשות מאמץ שהבלגן בסוריה לא יתפשט למדינות סמוכות כמו ירדן וישראל״.
מתחת לרדאר
הזכרת את ישראל. האם תוכל לתאר את היחסים בין ה-CIA למוסד?
״לא אכנס לפרטים ואהיה זהיר. אני יכול לומר כי ל-CIA יש קשרים עם הרבה סוכנויות ביון בעולם. חלק מהיחסים האלה מפותחים יותר וחלק מפותחים פחות. עם קהילת המודיעין של ישראל, לא רק המוסד, היחסים מהטובים בעולם״.
חילוקי הדעות בין בנימין נתניהו לנשיא אובמה אינם מפריעים?
״אחד הדברים היפים בשיתוף פעולה מודיעיני הוא שהוא עובר מתחת לרדאר הפוליטי. גם במצבי משבר פוליטי, הקשרים ושיתוף הפעולה נמשכים, ולעתים הם אפילו תורמים לפתרונו".
״ביקרתי בישראל וביליתי זמן רב בוושינגטון וגם בתל אביב עם עמיתים מהמודיעין הישראלי, לא רק מהמוסד, אלא גם מהשב״כ ומאמ״ן. נפגשתי עם העומדים בראש ארגונים אלה. אני חושב שאנשי המודיעין הישראלים הם מהטובים בעולם. לא רק כאנשי מקצוע, אלא גם כבני אדם. יש בפי רק שבחים והערכה אליהם״.
בעבר נשמעו בארצות הברית קולות של אנשי מודיעין ופרשנים, הטוענים שישראל עושה שימוש מניפולטיבי במידע מודיעיני כדי להשפיע עליכם. זה נכון?
״מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו. אף פעם לא חשבתי שהמודיעין הישראלי מנסה ׳למכור׳ לנו משהו שהוא לא מאמין בו, או שהוא לא נכון. עם זאת, אכן, לעתים, המנהיגות הפוליטית שלכם מאמצת עמדה, שאינה עולה בקנה אחד עם עמדת המודיעין שלכם״.
היחסים של הנשיא עם נתניהו לא מפריעים לשיתוף הפעולה המודיעיני. מורל עם אובמה
המחלוקת על תוכנית הגרעין של איראן?
״כן, אך לא אכנס לפרטים. אני יכול רק לומר שהוויכוח הוא לא אם איראן מהווה איום, אלא עד כמה האיום הוא קרוב ומוחשי״.
כלומר, אתה שותף להערכה שאיראן מהווה איום?
״כן. לחלוטין. אך יש לשים לב לכך שבתוכנית גרעין יש שלושה יסודות. האחד, להשיג חומר בקיע. השני, להרכיב את הפצצה. השלישי, שיהיו לך אמצעי שיגור. רוב הדיון העולמי ממוקד בשלב הראשון. גם כאן צריך לעשות הבחנה. כולם מנסים להבין מה קורה באתרים המוכרזים להעשרת אורניום, אלה שאיראן הצהירה עליהם. לדעתי, צריך להיות הרבה יותר מודאגים שאולי יש לאיראן אתרים חשאיים שאיננו יודעים עליהם. המ־ תקן בפורדו נועד להיות חשאי, אך הוא נחשף בזכות מודיעין טוב. אז מדוע שלא נחשוב שאם הם ניסו לבנות בעבר בחשאי אתר אחד כזה, הם בנו אתר או אתרים נוספים ועדיין לא נתפסו. זו הסכנה הגדולה".
״אם אין להם מתקן חשאי, ייקח להם, מהיום, בין שלוש לארבע שנים לבנות אחד. אם הם התחילו לבנות לפני שלוש שנים, אז היום כבר יש להם אחד כזה ואנו לא יודעים עליו. מעבודתי במודיעין למדתי דבר אחד חשוב: אני לא יודע מה שאני לא יודע״.
באיזה מרחק איראן מצויה כיום מהפצצה?
״אם לא יהיה פיקוח, ואם לא יהיה הסכם, איראן יכולה לייצר פצצת גרעין ראשונה תוך חודשיים או שלושה. כשאני הייתי בתפקיד, איראן הייתה רחוקה מהפצצה זמן רב יותר, משהו כמו שנתיים-שלוש״.
האם אתה תומך בהסכם שארצות הברית והמעצמות מנסות להשיג עם איראן?
״קשה לי לחוות דעה, משום שאני לא יודע איזה הסכם יושג. זאת משום שיש הבדל בין מה שארצות הברית אומרת על פרטי ההסכם לבין מה שאיראן טוענת. אני חושב שהעסקה, כפי שארצות הברית מדברת עליה, היא עסקה די טובה, היות שעל תוכנית הגרעין של איראן יוטל משטר פיקוח יעיל".
שיחות הגרעין. צילום: רויטרס
״כקצין מודיעין אני גם צריך לשאול מהי החלופה להסכם, ויש שתיים כאלו. לחזור למקום שבו שהיינו בתחילה - לא מנהלים משא ומתן, הסנקציות בתוקף ואף מחריפים אותן. במקרה כזה, איראן תחזור לעבוד על קידום התוכנית ותקצר את הטווח לפצצה מחודשיים-שלושה לשבועות ספורים. חלופה אחרת היא מלחמה. צריך גם לזכור שלא רק אצלנו מתנהל ויכוח נוקב בקשר להסכם. גם באיראן יש ויכוח דומה. מהלומה צבאית תחזק את הקיצונים שיאמרו - אם הייתה לנו פצצה, זה לא היה קורה. ואז כמובן, לאחר מהלומה צבאית, הם ישובו לקדם תוכנית גרעין. במקרה כזה תיווצר באיראן קואליציה רחבה בעד נשק גרעיני. צריך גם להודות שאחד הלקחים ממה שקרה מהפלישה שלנו לעיראק, ומהמלחמה נגד קדאפי בלוב, הוא שלמלחמה יש תו־ צאות שלא מתכוונים אליהן. לוב ועיראק היו מדינות של שלטון ריכוזי חזק. כשהמנהיגות החזקה נעלמת, המדינה מתפוררת, וזה מצב לא רצוי. לכן המלחמה צריכה להיות המוצא האחרון״.
אתה בכל זאת יכול להבין את עמדתו של נתניהו?
״אני מבין את ההבדלים בין עמדות הנשיא לעמדות ראש הממשלה. הנשיא מתמקד ברצון להרחיק את איראן מהטווח לייצור הפצצה. ראש הממשלה מדגיש את הב־ עיה הגדולה יותר של איראן, שחותרת להיות מעצמה אזורית, להשתית את ההגמוניה שלה, תומכת בארגוני טרור כמו חיזבאללה ובקבוצות מורדים כמו בתימן, וקו־ ראת להשמדת ישראל. הוא אומר - הסנקציות טובות, אז בואו נמשיך איתן. לדעתו, התנהגות איראן לא תשתנה״.
אז אתה מבין את ראש הממשלה?
״כן, אני מבין אותו״.
צילומים: באדיבות הוצאת Twelve