על פי המסמכים הנדירים מאוקטובר ומנובמבר 1949 שפורסמו רק אתמול לראשונה, אישר בתחילה בן גוריון לקצינים הצעירים להשתתף באותו אירוע – כנס הפלמ"ח הראשון, אולם לאחר שהתברר כי בכנס צפויים לעלות נושאים פוליטיים, ומכיוון שראש הממשלה ושר הביטחון הראשון חשש מפלגנות בצבא החדש שהוקם במקביל לפירוק הפלמ"ח, הוא הורה לרמטכ"ל רב־אלוף דורי להוציא הודעת עדכון הכוללת פקודה על איסור השתתפות של קציני צה"ל בכנס.
על אף האיסור החד־משמעי של הרמטכ"ל החליטו לא מעט קצינים בכל זאת להשתתף באירוע. בין המשתתפים שעברו באופן ישיר על פקודת הרמטכ"ל אפשר למצוא שמות מוכרים רבים, בהם סא"ל יצחק רבין, סא"ל דן לנר, רס"ן חיים בר לב, סא"ל יוסף טבנקין, רס"ן דוד אלעזר ורס"ן צבי זמיר, לימים אלוף פיקוד דרום וראש המוסד. בין המסמכים שנחשפו לראשונה אפשר למצוא את הזימון לכנס הפלמ"ח הראשון, את מכתבו של בן גוריון לרמטכ"ל דורי ואת הפקודה שפרסם האחרון על איסור ההשתתפות באירוע.
וכך נכתב בין היתר בפקודתו של הרמטכ"ל דורי: "היות ומפרטי תוכנית הכינוס של הפלמ"ח התברר כי מארגניו משווים לכינוס זה בהופעותיו השונות אופי צבאי – על כן הנני מבטל ההוראה שניתנה על ידי ביום 10.10.49, ויש לאסור על החיילים להשתתף בכינוס זה".
זמן קצר לאחר מכן, כשנודע לבן גוריון ולדורי על השתתפות הקצינים בכנס הפלמ"ח, זומנו רובם לבירור משמעתי – או כמו שהוא נקרא אז "משפט דיסיפלנרי – בלשכתו של הרמטכ"ל. ואכן, אחד המסמכים שנחשפו אתמול הוא טופס הבירור שנערך לסא"ל יצחק רבין - וכך כתב לו דורי: "נקראת למשפט דיסציפלנרי בעברה של הפרת משמעת. האם קיבלת את הפקודה האוסרת השתתפות בכנס?".
רבין: "קיבלתי את הפקודה".
דורי: "האם השתתפת (בכנס)?".
רבין: "כן".
דורי: "איך מתיישב אי מילוי הפקודה עם השבועה שנשבעת כי תציית לכל הוראה שתינתן לך על ידי הפיקוד העליון?".
ארגון הפלמ"ח - "פלוגות מחץ" – היה הכוח הצבאי של ארגון ההגנה והוא פעל בשנים 1941־1948. בימיה הראשונים של מלחמת העצמאות היה הפלמ"ח עמוד השדרה של הצבא החדש שהוקם להגן על מדינת ישראל הצעירה, ולוחמיו השתתפו בכמה מהקרבות הקשים ביותר באותה מלחמה. יוצאי הפלמ"ח תרמו רבות בתחומים מגוונים ובהם המאבק בשלטון המנדט הבריטי, ההעפלה הבלתי חוקית לארץ ישראל, ההתיישבות, התרבות והספרות והזמר העברי.
הערב יתקיים בהיכל התרבות שבתל אביב כנס הפלמ"ח – "צבא המדינה היהודית שבדרך". הוא שנשא בנטל הלחימה העיקרי בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, הוא שנתן שהות למפקדת ההגנה להתארגן ולגייס את כלל העם ל"צבא ההגנה", לימים – צה"ל, והוא שאפשר ליישוב היהודי לנצח במלחמה.
משנסתיימה המלחמה - התפרקה החבילה. הלוחמים התפזרו בכל שדרות החברה. היו שחזרו לקיבוץ ולמושב, היו שמצאו מקומם במדע ובטכנולוגיה, בתעשייה, במסחר, בספרות ובאמנות. גרעין קטן של לוחמים המשיך לשרת בצה"ל ולמלא תפקידי מפתח בביטחון המדינה. בשנת 1983, משפרש רפול (רפאל איתן) מתפקיד הרמטכ"ל, פרש מן השרות גם הרמטכ"ל השישי והאחרון יוצא הפלמ"ח.
הכנס הערב, כמו כל הכנסים שקדמו לו, יינעל בשירת המנון הפלמ"ח "לפקודה תמיד אנחנו". שלוש מלים אלה אינן מוגבלות לפקודה הצבאית בשדה הקרב. המהות האמיתית שמאחורי שלוש המילים האלה היא העמידה של כל איש פלמ"ח לפקודת העם: עמידה תמיד, ללא סייג. אז ב-48' וגם הערב נקום כולנו, לובשים חולצה לבנה, כולנו עודנו ב"רזרבה" (כך כונו אנשי המילואים בפלמ"ח): "הזקן רק ייתן פקודה" וכולנו נתייצב. כן, אפילו יעשה הדבר עם הפיליפינים המטפלים והנלווים.
הכותב הוא ראש אמ"ן לשעבר שהשתתף בליל פיצוץ הגשרים ובליל הרכבות, ונפצע בקרבות מלחמת השחרור כמ"פ בגדוד השישי של חטיבת הראל
התרעות פיקוד העורף