בצהרי 3 באוגוסט 2014 הרגיש סא"ל ארז אלקבץ, אז מג"ד 13, כיצד משתחרר המשא הכבד שהוטל על כתפיו.
השמש קפחה מעל שטחי הכינוס שליד קיבוץ בארי, שלחה קרניים בוערות אל פניהם המיוזעות של לוחמי גולני, שאך סיימו 14 ימי לחימה אינטנסיביים בשכונת שג'אעייה, מעוז ארגון חמאס בעזה. אלקבץ סקר את עיניהם הטרוטות של חייליו והבחין כי מבטם השתנה. קשה היה לפספס את הכאב, את הלאות ובעיקר את ההתבגרות המהירה שעטפו אותם בן לילה. ואז דוממו נגמ"שי הנמ"ר המאובקים את המנועים ושקט כבד השתרר במתחם, מותיר מאחור את המולת הקרב ושאון ההפגזות.
“מי שחווה לחימה, נתקל במחבלים, ראה את החברים שלו נפצעים ונהרגים, הוא לא אותו אדם", אומר סא"ל אלקבץ בראיון ראשון, המתקיים ימים ספורים לאחר שהחל את תפקידו החדש כסגן מפקד חטיבת גולני. “הושבתי את החיילים על הקרקע מולי וידעתי שצריך לחבר את השברים, לתת להם אפשרות לעכל. אלה היו רגעים רגשיים ואינטימיים, רק שלי ושלהם, והם לא פחות חשובים מהלחימה כתף אל כתף או מתדריכים בטרם קרב. כמפקד, הרגשתי צורך לתת להם מבט כולל על הקרבות שעברנו, לפרוס בפניהם את ההישגים של הגדוד, את המנהרות שנחשפו, את עשרות המחבלים שנהרגו, למרות האבידות הקשות שספגנו. בסיום השיחה הזכרתי את שמותיהם של כל החללים. מניתי אותם אחד אחד. הלוחמים רק הקשיבו ולא שאלו דבר. בשלב הזה הם עדיין לא הפנימו כי כמה מחבריהם לא יחזרו עוד לעולם".
כבר בשעתיים הראשונות ללחימה התמודד גדוד 13 עם אובדן כבד. בדיוק 34 דקות לאחר חצות נהרגו במקביל המקלען שון כרמלי וכן שבעת לוחמי הנגמ"ש, שפוצץ על ידי טיל נ"ט באחד הקרבות הדרמטיים של מבצע צוק איתן: בן וענונו, דניאל פומרנץ, שון מונדשיין, שחר תעשה, אורן נח, מקס שטיינברג ואורון שאול, שהוכרז תחילה כנעדר.
בשנה האחרונה, עם שוך הקרבות וסיום התחקירים הצה"ליים, עבר הגדוד תהליך של שיקום ובנייה מחדש, שנועד להתגבר על הטרגדיה ולשמר את מוכנותו ללחימה. החיילים הוחזרו מיד לשגרת האימונים, לצד שיחות אישיות וליווי משפחות החללים. רק מחלקת הסיור והתצפית, שמרביתה נספתה בתקרית הנגמ"ש, נותרה מיותמת לאורך חודשים ארוכים, כמו פצע המסרב להגליד. לאחרונה הוקמה המחלקה מחדש עם גיוסם של לוחמים צעירים.
כניסתה של השנה העברית החדשה מסמנת עבור אלקבץ תקופה חדשה. הוא מתמודד עם תפקידו הטרי נטול הלוחמים, ושוקד על עבודת מטה שנועדה להכין את החטיבה החומה לקראת הקרבות הבאים.
גם במישור האישי מתחוללת בו התרעננות - בעוד כחודשיים יהפוך לראשונה לאב. שינוי הסטטוס מעצים אצל אלקבץ את ההכרה בעומק תחושת האובדן בקרב ההורים השכולים. “החללים ילוו אותי לכל אורך חיי", הוא אומר, “אבל כעת מצטרפת לכאב גם משמעות נוספת. עוצמת הסבל הנובעת מאיבוד ילד הינה בלתי נתפסת. המחשבה על כך צובטת בכוח בבטן".
שג'אעייה, הממוקמת במזרח עזה, נחשבת לשכונת טרור שבנייתה תוכננה בקפידה על ידי חמאס. מתחתיה נבנו במשך שנים עשרות מחילות ותשתיות, שבהן מוסתרים משגרי רקטות, אמצעי לחימה ומחבלים, ושחלקן מגיעות עד לשטח ישראל. לתוך קן הצרעות של חמאס נשלחה חטיבת גולני. על גדוד 13 הוטל להשמיד שתי מנהרות התקפיות בעומק 25 מטרים באדמה, שנחפרו לצורך פיגוע רב־נפגעים ביישובים כפר עזה, נחל עוז והסביבה.
הרצועה לא הייתה זרה למג"ד לשעבר, אלקבץ. הוא הכיר את השכונה וצפה את ההתנגדות. לשטחי הכינוס הגיע אלקבץ מגזרת החרמון השקטה. לאחר היערכות בת שבועיים נקבעה שעת השין למוצאי שבת, 19 ביולי. בשעות הבוקר כינס אלקבץ את 400 לוחמיו לתדריך ולמורשת קרב.
“מה שנשמע להם ביומיום כהיסטוריה מיותרת, החדיר בהם באותו רגע אמונה", הוא אומר, “סיפרתי להם שגדוד 13 נלחם בעזה כבר ב־48', ולאחר מכן הוספתי שלא חוזרים הביתה עד שלא מבצעים את המשימה. הבהרתי שיש סיכוי שלא כולנו נחזור. שיהיו פצועים ועלולים להיות הרוגים. זה היה סוג של תיאום ציפיות, ואתה אומר את המילים האלה גם לעצמך. כשירד הערב תפסתי גם את המפקדים לשיחה והתכנסנו לגוש כמו שחקני פוטבול. אמרתי שאני סומך עליהם, בוטח בהם ומאמין שגדוד 13 יבצע את מה שהוטל עליו".
בשעה 22:30 הכריז מח"ט גולני, אל"מ רסאן עליאן, על תחילת המתקפה והורה לפתוח את שערי המתכת המובילים לעזה. מיד לאחר הכניסה התפצל גדוד 13 לשני טורים. הדרומי בפיקודו של אלקבץ והצפוני באחריותו של הסמג"ד.
בעוד הנגמ"ש בער בשטח, המשיך הגדוד להתקדם תחת אש. כל כמה דקות נשמעו בקשר דיווחים על נפגעים מהחטיבה. בתחילה זה היה המח"ט עליאן, אחר כך נפצעו קשה גם מפקד גדוד הסיור, סא"ל רועי לוי, ומפקד סיירת אגוז, סא"ל י'. ליל הדמים המשיך לגבות קורבנות בקרב הקצונה הבכירה של גולני כאשר סמג"ד הגדס"ר, צפריר בר אור, וקצין האג"ם, צביקה קפלן, נהרגו מפגיעת טיל נ"ט. עד שהתמקמו באחד הבניינים בשכונה ספג גדוד 13 כ־30 פצועים, אולם המשיך להילחם והצליח לחסל באותן שעות 16 מחבלים.
וגדוד 13 אכן ביצע את המוטל עליו, ואף יותר. הלוחמים איתרו את שתי המנהרות ההתקפיות ופוצצו אותן. במהלך שהותם בעזה חיסלו כ־80 מחבלים והשמידו 20 מחילות נוספות, שהיוו מעין עיר תחתית של שג'אעייה.
מבצע צוק איתן גבה את חייהם של 67 לוחמים וקצינים בצה"ל, אולם פיצוץ הנגמ"ש נצרב בתודעה הישראלית כאירוע מכונן ושנוי במחלוקת, כאשר התברר שבראש הכוח הוצבו שני נגמ"שים ישנים ולא נמ"רים משוריינים. לפני כחמישה חודשים הסתיימה העבודה על התחקיר הצה"לי הנוגע לתקרית, ולאחריה הורה שר הביטחון משה יעלון לייצר 250 נגמ"שי נמ"ר נוספים. חלקם יצויד במערכת מיגון נגד טילי נ"ט, המכונה “מעיל רוח".
את רוב המסלול עשה אלקבץ בגדוד 13, למעט גיחות קצרות לגדס"ר ולגדוד 51, והמשיך עד תפקיד המג"ד. במהלך שירותו השתתף במלחמת לבנון השנייה, במבצע עמוד ענן ובעופרת יצוקה. הגדוד שלו היה האחרון שיצא מעזה בסיום ההתנתקות. אחרי מבצע צוק איתן המשיך אלקבץ לפקד על הגדוד, עד לפני כחודש.
שעות ספורות לאחר שיצא מעזה עם חייליו, החל אלקבץ בתהליך ההבראה של הגדוד. "כינסתי את החיילים ודיברנו על המבצע, אבל גם חייבתי אותם להתקלח ולהתגלח, לשים גומיות בנעליים ולחזור למשמעת הרגילה. חיילים שלא ביצעו את הפקודות נשפטו והוכנסו לכלא. עשיתי הכל כדי שלא ישקעו או יאבדו כיוון".
התרעות פיקוד העורף