למרות שסטתה מהדרך וירדה קצת לשוליים, המשיך הנהג לנסוע ישירות אליה. הוא היה בחור צעיר, שהביט ישירות לעיניה וחייך תוך שהוא מאיץ לעברה בנתיב הנסיעה שלה. כשהפלסטיני ראה שהסטיה ההדרגתית לעברה לא מובילה לתוצאה הרצויה, שבר בחדות את ההגה עד שהתנגש בה, בדלת של הנהג, ובמהירות הסיט את ההגה חזרה אל הנתיב שלו וברח משם. "עד שהוא לא שמע את ה"בום" הוא לא עזב אותי." מספרת ביג'ל.
אך ביום ראשון, כשדיווחה ביג'ל למשטרה על המקרה, בכדי לקבל טופס המוכיח שזהו פיגוע לאומני ע"מ לקבל פיצוי ממס רכוש כפי שמקבלים נפגעי ידויי אבנים, למשל, סירבו במשטרה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה. הפקח שמילא את הדוח טען שמדובר כנראה, בתאונת דרכים רגילה, ושאין היא זכאית לפיצוי כלשהו.
"אני לא מבינה", כתבה רות בזעם בפורום היישובי, "האם זה שמח"ט עציון מתייחס לאירוע כזה כפיגוע זה לא משכנע? האם זה שהרבש"ץ דיווח מיידית על כך כפיגוע, והשב"כ אוסף על כך מודיעין לא משכנעים אף אחד? האם הייתי צריכה למות (חס וחלילה) כדי שזה ייחשב פיגוע ולא תאונה?! אולי גם זה לא מספיק, כי לא מצאתי את המחבל בעצמו וגרמתי לו להודות בזה? אני לא מבינה איך אפשר בכלל להוכיח דבר כזה! העובדה שיותר מטרידה אותי בסיפור הזה, מעבר לבעיה הפרטית שלי, היא שנראה לי שיש כאן כשל תפיסתי של המשטרה לגבי החרפת פיגועי הטרור כיום.
"כידוע, בזמן האחרון קרה לא פעם שמחבלים השתמשו גם במכוניות כאמצעי לגרימת נזק ומוות, כמו שמשתמשים באבנים. המצב הוא לא כמו פעם שהבעיה הייתה רק שחלק מהנהגים הפלסטינים נוסעים מהר מדי או פראי מדי.
"מסתבר שיש כאלה שבאמת מעוניינים לפגוע בנו. כיום יש יותר אנשים שמוסתים לבצע טרור כלפינו, בכל אמצעי שהם יכולים ובכל דרך שמזדמנת. אני חושבת שכמו שבעניין זריקות האבנים הובן (בדרך הקשה) שמדובר בטרור ברור ומסוכן, שחייבים לטפל בו בדרך נחרצת אחרת התופעה עלולה להתפשט, כך גם כאן חייבים להתמודד עם התופעה הזו שאני בעצמי חוויתי ולהבין שזה לא תאונה מקרית אלא דבר מכוון. הסכנה הזו קיימת בהרבה כבישים בשטחים, מה אפשר לעשות נגד זה? בטח שלא להתעלם."
התרעות פיקוד העורף