בחברה הישראלית נתפס מבצע צוק איתן בקיץ שעבר ברצועת עזה כפספוס. מדינת ישראל, עם כל העוצמה שלה, לא הצליחה לשתק ארגון טרור ששולט על אוכלוסייה של מיליון ו־900 אלף פלסטינים, וכמה חודשים לאחר הפסקת האש הוא חזר לייצר רקטות ולחפור מנהרות. לעומת זאת, אל”מ רונן מרלי, קצין האג”ם היוצא של פיקוד דרום, חושב שמדובר בהצלחה אדירה שתלך ותתבהר עם הזמן.
“כשתכננו וביצענו את מערך ההגנה סביב רצועת עזה, ידענו שאנו בונים אותה כנגד הסיפור של חדירה מן המנהור” מסביר אל”מ מרלי בשיחה עם “מעריב־השבוע”, “ואז, כחצי שנה לפני צוק איתן, התברר שיש לנו ביד מנהרה כזו. נכנסנו אליה, חשפנו אותה, למדנו אותה - ואז נפל האסימון. זו האסטרטגיה המובילה של האויב. כלומר, זאת לא סתם מנהרה, זו תשתית שחמאס שם בתוכה את כל מה שיש לו ואיתה הוא הולך על כל הקופה. שם, בנקודה הזו, הבנו שצריך לעסוק בתופעת המנהור 24/7. נכון, גם קודם בנינו הגנה מפני חדירה ממנהרות, אבל רק כשראינו אותה מבפנים הבנו את המציאות. כשהתוכנית עברה מהנייר לפקודה, עשינו את ההתאמות להגנה קדמית”.
“שהמשימה היא מבצע נגד המנהרות, וכולם הבינו את זה – המח”טים וגם המפקדים בשטח. במהלך צוק איתן נכנסנו פנימה לרצועה ופתאום אנחנו מגלים עוד מנהרה, ועוד פיר. אז גם הבנו שהצד השני רוצה הישגים, אבל לא מצליח לרשום אפילו אחד כזה”.
“לגמרי. תראה, הייתה התראה למלחמה, נערכנו בהתאם ואני לא מניד עפעף כשאני אומר את זה - ניצחנו בענק. 50 ימים של מבצע וחמאס לא הצליח להשיג כלום במלחמה הזו, חוץ מחורבן והרס לתושבים שלו ובשטח שלו. החזרנו את חמאס שנים אחורה. מהלכים אסטרטגיים נמדדים לאורך זמן, וזה לדעתי אחד המבצעים הכי מוצלחים של צה”ל אי פעם”.
“סוכמתי לתפקיד ראש מטה פיקוד צפון אבל ביקשתי מהאלוף שלא להתמנות”, הוא מספר, “יש לי גם חלומות ואני רוצה להגשים אותם. ובכל מקרה, מה שעשיתי פה בפיקוד הדרום שינה ועוד ישנה לי את החיים לחלוטין. שתבין, צריך ללמד בבתי הספר בצבא איך תכננו את מבצע צוק איתן”, ממהר מרלי לשנות נושא מהפן האישי לפן המבצעי, “ביוני 2013 קיבלתי שתי משימות - להכין את הפיקוד למלחמה ולהקים צוות חשיבה להגנה קדמית - וזה מה שעשיתי”.
“התחלנו לחשוב מה בדיוק מחכה לנו שם ברצועת עזה, מי השחקנים המרכזיים שם, מה האינטרסים שלהם, לאן הם רוצים להגיע, איזה בעיות יכולות להיות לנו איתם ואיך אפשר לפתור את הבעיות שעלו. בשורה התחתונה, בקצה של כל העבודה הזו נולד תכנון אופרטיבי. הגענו למצב שהאלוף עשה תחקיר לכל מח”ט עוד לפני המבצע, כדי לברר איך הוא מיושר עם התוכנית האופרטיבית. ישבנו מול אנשי המודיעין והכנו את הפיקוד עם נוהל קרב ארוך מסודר ועם תשתיות ומיגון ואת זה צריך ללמוד”.
על אירוע מוחמד דף מרלי נזהר לדבר. במבט חטוף לעבר נציגת ביטחון שדה ניתן לראות בזווית העין את ההוראה שקיבל שלא להתבטא בנושא. בפיקוד הדרום נזהרים כבר תקופה ארוכה לענות על שאלות בנוגע ללילה שבו הופגז הבית של רב המחבלים על יושביו, ובכלל זה גם בני משפחתו. “אני לא בטוח שאני יכול לדבר על זה” הוא נזהר, “אבל אני יכול להגיד שאנחנו יודעים מה קרה שם. תעשה אחד ועוד אחד. זה קשור גם לחלק ההומניטרי והמשפטי וזה מורכב. יכולנו אולי להשיג הישג הרבה יותר טוב ומובהק, אבל היו שיקולים שאני לא יכול להרחיב עליהם. אנחנו יודעים בדיוק מה קרה שם”.
בסיום המבצע, כשהחלו להיערם על שולחנו תחקירי הקרבות, ישב אל”מ מרלי לילות כימים מול מח”טים, לוחמים, אנשי מודיעין ושב”כ ואסף את הנתונים. הוא חתום על כל “דוח חלל” שנמסר למשפחות השכולות, בחלק מהמקרים אף הגיע בעצמו למסור אותו ולהסביר. בית אחד שאליו נאלץ להיכנס בנסיבות הטרגיות הפך לביתו השני - הבית של מיכל קידר, אלמנתו של סא”ל דולב קידר, ושלושת ילדיהם. “איבדתי לוחמים שהכרתי ובן של חבר יקר, אבל הסיפור של חברי הטוב דולב נקשר לי בגורל, בדרך. הוא היה איתי שנים ארוכות ושירת אצלי בכמה תפקידים. עד היום אני יושב פה, עובר על חומרים, ודולב צץ בין הדפים. אתה מתחיל לתחקר וזה קשה, במיוחד באירועים שהיו בהם הרוגים כי אתה נכנס לתיאורים המפורטים, לתמונות, לעדויות. זה לא פשוט כשאתה בתוך תחקיר ומכיר את המעורבים, אבל אין תחקיר שלא לומדים ממנו”.
“קח למשל את התחקיר על האח שלי, דולב ז”ל, ואני אומר לך שאפשר היה למנוע את המוות שלו. מצד שני, הבן אדם היה אחראי על הגזרה, אמרו לו שיש זיהוי של כמה אנשים מעבר לגדר, והוא עשה את הדבר שכל לוחם צריך לעשות, את מה שאני הייתי מצפה ממנו, את הדבר שהוא חינך את הלוחמים שלו לעשות. הוא פשוט יצא לבדוק את הדיווח. מי אם לא הוא ירוץ לתוך האש? הוא לא ידע שהוא הולך למות. הוא לא חשב, לא על מיכל ולא על שלושת ילדיו. אמרו לו שיש אויב, אז הוא הלך, חתר למגע, נתקל - וחטף אר־פי־ג’י ונהרג. זה המחיר, זה לא כשל”.
“ברגע שמסבירים לך שאתה נחקר תחת אזהרה, זה לא נעים בכלל. אני נלחמתי בצורה מוסרית, פגעתי במי שניסה לפגוע בי, עשיתי הכל כדי לא לפגוע בחפים מפשע – ועכשיו אני יושב מול חוקר באזהרה? זה לא אירוע פשוט. זה גם קשה מאוד להבין למה אתה נחקר. אני כבר מכיר את המערכת, את החשיבות של החקירות ואת המשמעויות, וזה לא דבר פשוט. עם זאת, אני יכול להגיד באחריות מלאה שאין צבא מוסרי יותר מצבא ההגנה לישראל. הרבה פעמים ויתרנו על תקיפה כי פתאום צץ לנו אזרח ממקום לא צפוי, ומיד אתה אומר 'חדל אש'”.
התרעות פיקוד העורף