גורמים בשב"כ מביעים היום (ראשון) סיפוק רב מתוצאות החקירה שהביאה לכדי כתב אישום באשמת רצח, נגד עמירם בן אוליאל וחבריו להתארגנות הטרור היהודי, "התארגנות הגבעונים".

 
לצד זה אומרים בשב"כ כי לא נפסלה האפשרות שמבצע הרצח לא ביצע אותו לבד, למרות שבכתב האישום מיוחס לו ביצוע הרצח לבדו וללא שותפים, למעט שותף אחד בתכנון המעשה. המשמעות היא שחוקרי השב"כ סבורים כי רצח בני משפחת דוואבשה פוענח, אולם לא עד הסוף, וכי יש עדיין פרטים שהשב"כ לא הצליח לסגור עליהם.

"אנחנו לא פוסלים שהוא ביצע את הרצח לבד", אומרים בשב"כ. לצד זה מסבירים שם, כי אין ספק שמאז הפיגוע בדומא הכלים שניתנו לארגון להתמודד עם פשע יהודי שכזה הם טובים יותר, אולם הגרעין שנעצר הוא חלק קטן מתוך כלל ההתארגנות שכוללת בין 30-40 פעילים. 
כדי להבין עד כמה חמורה הפרשה צריך להבין את עיקרי הרעיון האידאולוגי שבנו "הגבעונים". המטרה המרכזית שלהם הייתה להפיל את השלטון במדינה ולהקים מדינה חדשה תחת "שלטון יהודי". על פי כללי היסוד, לשלטון היהודי העתידי יש למנות קודם כל מלך. המטרה המשנית הייתה "ביעור עבודה זרה, באופן מיידי", כך נחשף במסמכי האידיאולוגיה של "הגבעונים". עוד כיוונו הפעילים ל"גירוש הגויים מארץ ישראל", כולל הרג של נשים וטף, כפיה דתית באמצעות מרד ופגיעה בנקודות אסטרטגיות של מדינת ישראל באמצעות פיגועים בחביות נפץ. 

"פשוט שופכים לבפנים את הבנזין"
"מסירות נפש בפועל. הנחת העבודה שאי אפשר להצליח באמת לשנות בלי שנהיה מוכנים למסור את הנפש בפועל", כתבו הפעילים במסמך החזון שלהם. במסמך, שנתפס ב-12 ביולי 2015, ונכתב ע"י משה אורבך, פעיל ההתארגנות אשר עומד לדין בעבירת 'מעשי המרדה', ניתן לראות בירור את האידאולוגיה של ההתארגנות. המטרה: להקים תא בכל ישוב, גבעה, ישיבה ועוד, המורכב מכ-3-5 חברים שמחליטים לפעול.

במסמך כתוב: "חשוב מאוד! שלאף אחד לא היה מושג על הקשר הזה! וקל וחומר שאם יש קשר בין חברי התא אז שאף אחד לא ידע באיזה נושאים. כמובן שאם חלק מחברי התא עשו מצווה, אין סיבה שאחרים מחברי התא ידעו אותה, פשוט אסור לספר! וכמובן שעל החברים האחרים מוטלת החובה לא לחקור זאת ולברר". 

אחד הסעיפים שמסית למקרה כמו בדומא, נמצא במפורש במסמך של אורבך: "לפעמים נמאס לפגוע ברכוש וכו' רוצים לתת מכה שתבאר לארורים, אז פשוט רוצים להצית את הבית עצמו על יושביו".  עוד מובהר שם: "מה ההבדל? בהצתת מסגד או רכב אין עימות ישיר עם ערבים, כך שהסיכול הרבה פחות גבוה וכי אין פגיעה בנפש, כך שמבחינת חומרת המעשה מצד הציונים, הוא הרבה פחות מאשר פגיעה בנפש. כשמדובר גם בהצתה וגם אולי בניסיון לרצח שזה הרבה יותר חמור מבחינת הציונים, כאן אתה נתקל בעימות ישיר עם יושבי הבית, למרות שמצד שני הם עסוקים בלכבות את הבית הבוער יותר מאשר לרדוף אחריך, ועוד שיש לך את יתרון ההפתעה". 
עוד כותב אורבך על דפוס הפעולה בפיגוע שכזה. "פשוט שוברים דלת מזכוכית או חלון, שופכים לבפנים את הבנזין או פשוט מדליקים את הבקת״ב וזורקים איך שאפשר. כמובן שדבר ראשון מרססים אחרי שמחליטים על בית כלשהו על מנת שלא לעכב את הבריחה."