ספינת הדבורה עמדה ביום שני בלילה במרחק של קצת יותר מקילומטר מסירת הדיג העזתית, שבדיוק פרשה רשתות גדולות, בדרך לעוד יום עבודה. זו הייתה סירת לאנץ’ בגודל של עשרה מטרים, מוארת במיוחד, כשתפקיד הפרוז’קטורים המסנוורים הוא למשוך את הדגים למלכודת בלילות החשוכים. בתא הפיקוד של הדבורה עמד סרן איתי חזק, מפקד סיירת כריש בפלגה 916, ועקב באמצעות המסכים אחרי עבודתם האינטנסיבית של הדייגים.
זה הרי לא כמו ביבשה, שם חמאס חופר במשך חודשים מנהרות לשטח ישראל. כאן תוך שש דקות סירת דיג ממוצעת יכולה להגיע לקו צינור הנפט אילת־אשקלון, או תוך דקה לחוף זיקים, שלא לדבר על אסדת הגז תמר, שנמצאת כמה קילומטרים מערבה מאיתנו. אין אפילו גדר שתעצור אותם.
“אותו יום לא שינה את חוקי המשחק, אבל הוא מיקד אותנו", מודה סרן חזק. “הוא הוכיח שהם טובים ומתקדמים, והנחת העבודה היא שבפעם הבאה הם יגיעו רחוק יותר ועם יותר אנשים. אנחנו מוכנים לתרחישים האלה, למרות שלא פשוט לגלות את הקומנדו הימי של החמאס. הם משקיעים הרבה בנושא והמרחב יחסית פרוץ. אי אפשר לסגור את הים בצורה הרמטית".
“עיקר העיסוק שלנו הוא בצוללנים שיחדרו דרך הים. בכל יום החמאס לומד ומשתמש במרחב הדיג באופן מאוד מסיבי. זה משחק מוחות. הם יכולים לצאת מאחורי גבעה, בשטח שלהם, ותוך דקה להגיע לישראל. יש לי אפשרת להגיב ועל זה אני מתאמן. אנחנו שולחים צוללנים לדמות נחיתה על החוף. איך יורים ופוגעים. הרמטכ"ל תרגל אותנו בנושא לפני חודש וחצי. הנחיתה של המחבלים בזיקים לא הכעיסה, אבל היא חידדה את החושים".
“הם ימאים מקצועיים", מספר סרן חזק. “אין להם GPS, אבל הם יודעים בדיוק מתי הם חורגים, 100 מטר לפה או לשם. הם אומרים שהחריגה
“המגמה הצה"לית היא להשתדל לא להדליק את הגזרה", מדגיש סרן חזק. “כל אירוע קטן יכול לגרור אירועים אלימים, ואנחנו יודעים שחלק מהדייגים אוספים עלינו מידע. חמאס והדיג משולבים זה בזה, ולא צריך להיות פעיל כדי להתקשר ולהגיד שהוא ראה כלי שיט ישראלי עושה ככה וככה. אז מי שסורר נעצר ולוקחים אותו לחוף, לתחקור. לפעמים מחרימים סירות ואחרי זה מחזירים במחווה של רצון טוב".
סמ"ר אדלשטיין מספר שהם ראו את העשן העולה מהספינה המצרית. “אנחנו מציעים להם עזרה דרך הערוצים העקיפים", מספר סרן חזק. “יש תיאום בין חיל הים המצרי לבין צה"ל. הספינה שבדרום נמצאת בקשר מתמיד עם הספינה המקבילה, אבל קשה להגיד שזה קשר עם אמון מלא. הם קצת יותר בכיוון גבעת חלפון, אבל כשהמצרים עובדים הם עובדים. יש להם פחות הגבלות. כשהם רוצים לעצור הברחה, הם יעצרו בכל מחיר. נוהלי הפתיחה באש הרבה יותר מתירניים ואין להם ענייני טוהר הנשק".
“אף אחד מהמפקדים והחיילים שלנו לא היה רוצה להרוג סתם, אבל ביומיום זה מגביל. לפעמים אתה צריך להיות ער כל הלילה במקום לפתור בעיה תוך דקה ולא רק ירי על מנת להרוג, גם התנהגות קצת יותר אגרסיבית. לכן אני אומר שצריך לשמור על אורך רוח".
“עזה היא היום האזור החם היחיד מבחינת חיל הים", הוא אומר. “בצפון יש פוטנציאל נפיצות, אבל כרגע אין שם כלום. פה נמצאים הכלים המהירים ואנחנו עליונים על כולם. הכלי הזה מפליג במהירות של 50 קשר וברצועה כלי השיט המהיר ביותר יפליג במהירות של 22 קשר".
“היום הכוח העולה הוא היכולת להשתלב עם כוחות חי"ר, לדבר עם מג"ד או מ"פ שנמצאים על החוף. הוא יכול לשלוח
“זה היה שירות אינטנסיבי, קריעת תחת לא נורמלית", הוא צוחק. “יש עומס של פעילות מבצעית ואימונים. אין אצלנו ירידה או עליית מתח. פה ההתעסקות היא יומיומית, אבל אם הייתי מתגייס שוב, הייתי בוחר באותו מסלול. אין מקום טוב יותר בצבא מהיחידה הזאת".
התרעות פיקוד העורף