חמאס רואה באסטרטגיית המנהור שלו את הכלי החשוב ביותר בתוכניות המלחמה שלו ובהיערכותו למקרה שיפרוץ סיבוב לחימה חדש, אף שההערכה היא שאין לארגון כוונה בשלב זה ליזום מהלך התקפי. אדרבא, חמאס מנסה לבלום כל ניסיון של הארגונים הסוררים, שלא סרים למשמעתו, לשגר רקטות לעבר ישראל או לירות מנשק קל באזור הגבול. לאחר כל תקרית כזו חמאס עושה מאמצים לעצור את המעורבים במעשים.
מול מאמצי חמאס, משקיעה מערכת הביטחון סכומים גדולים לפתח מערכות הגנה על הגבול ויכולות טכנולוגיות לאתר מנהרות. עד כה הושקעו כ־1.3 מיליארד שקל, כאשר מחצית מסכום זה הושקעה בזמן שחלף מאז צוק איתן. בנוסף לשיטות הנדסיות וטכנולוגיות, מפעילים צה"ל והשב"כ אמצעים מודיעיניים.
ביהודה ושומרון, מאז החל גל הטרור הפלסטיני, לפני כשבעה חודשים, הגביר צה"ל את כניסת החיילים וכוחות הביטחון לערי הגדה. עד אז, נרשמו עשרות כניסות לצרכים מבצעיים כמו מעצר חשודים, או מודיעיניים. מאז, עלה המספר למאות כניסות. עם זאת, בחודשיים האחרונים, שבהם יש ירידה מסוימת במספר התקריות האלימות, צמצם צה"ל גם את החדירות לערים. גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית התרבו לאחרונה ההצהרות הפוליטיות בסוגיית הנוכחות של צה"ל בשטחי A ו־B, על אף שהשיח הזה אינו משרת את האינטרס, שיש לשני הצדדים לשמור על תיאום ביטחוני ביניהם.
כניסת צה"ל לאזורים אלה ולערים שבתוכן נעשית אך ורק על פי הצורך, ולא כדי להפגין נוכחות, להציק או להשפיל את הרשות הפלסטינית. למערכת הביטחון יש עניין בהמשך התיאום הביטחוני עם שירותי הביטחון הפלסטיניים. מתוקף זה, צה"ל נוכח בערים במקרי צורך בלבד. כמעט 60% מכלל כוחות צה"ל פועלים בגדה המערבית כדי להבטיח את השקט והסדר והשאר בשאר הגזרות: גבול עזה, סיני, לבנון וסוריה.
התרעות פיקוד העורף