שיחה מפתיעה לאמו של סגן הרמטכ"ל: "מבקריו - בטלנים שמקשקשים בקומקום"

דרור: "מה שלומך הבוקר?"

רחל גולן: "טוב מאוד, מה שלומך?"

דרור: "את תומכת בבנך, כמובן, על האמירה שלו. את לא רואה בה משהו בעייתי".

רחל גולן: "אני רואה פשוט שאנשים פשוט לא מבינים מה שהוא אמר. צריך להסביר להם".

שי: "למה הוא התכוון? זה באמת חשוב להבהיר".

רחל גולן: "אני כבר אמרתי אתמול. שמעתם בטח".

דרור: "לא בדיוק. שמענו, ראינו, שאת אומרת שהבן שלך צודק".

רחל גולן: "צודק במה? ככה אמרתי? שאני גאה במה שהוא אמר?"

רחל גולן: "מה? זה לא עניין פה של צודק או לא צודק".

שי: "אבל את אומרת שאולי בעצם הקואליציה הכריחה את נתניהו להיכנס בו".

רחל גולן: "אני לא יודעת. אני, מאין לי לדעת מה שקורה שם?"

דרור: "אז במה הוא צודק בעצם? שמה? שאת רואה תהליכים כאן שמזכירים את גרמניה שלפני השואה?"

רחל גולן: "הוא לא הזכיר את גרמניה. אני אמרתי שצריך ללמוד היסטוריה (כדי) להבין. הוא דיבר על 90 שנה אחורנית, זה 1926".

שי: "כן, הוא לא דיבר על השואה?"

דרור: "26'?"

רחל גולן: "'26?', תיקח, כמה זה? תעשה חשבון, 90 שנה".

דרור: "לא, הוא אמר 70-80".

רחל גולן: "ו-90. זה התחיל ב-90 וזה מוליך, הוא מודאג, כי זה מוליך, זה, מוליך לדברים לא טובים".

רחל גולן: "מה רואים? לך ללמוד ותדע מה רואים".

דרור: "לא, מה רואים עכשיו? אני מתכוון".

רחל גולן: "אני נורא עסוקה עכשיו".

דרור: "אילו תהליכים עכשיו מזכירים את מה שהיה אז?"

רחל גולן: "שאל אותו, לא אותי".

דרור: "לא, זאת האמירה".

רחל גולן: "לא, אין לי זמן, באמת שאין לי זמן עכשיו, אין לי זמן, תודה רבה".

דרור: "הוא תמיד היה אומר דברים שערורייתיים בזמנו?"

רחל גולן: "זה לא נקרא שערורייתי אצלי".

דרור: "תראי מה קרה מזה".

רחל גולן: "שמע, יש מי שעולה על זה ועושה מזה שערורייה, בעיה שלו".

דרור: "את חושבת שהוא ישלם את המחיר?"

רחל גולן: "אני לא יודעת, ממש. אני לא חושבת שצריך לשלם את המחיר בשביל מילה אחת שעושים ממנה, סערה בכוס מים".

דרור: "כן, סערה גדולה מאוד".

רחל גולן: "אני לא יודעת מה להגיד לך, מאין לי לדעת?"

שי: "איך הוא מרגיש בימים אלה?"

רחל גולן: "אני אגיד לך שאני לא מדברת איתו, אני לא מספיקה לדבר".

דרור: "למה?"

רחל גולן: "הוא איש עסוק. בשונה ממה שכל הבטלנים האלה, הוא איש עסוק, שעובד מבוקר עד לילה ואין לו זמן להתעסק עם זה כנראה. אני לא רואה אותו כל יום".

שי: "מי אלה הבטלנים האלה?"

רחל גולן: "כל אלה שמקשקשים בקומקום".

דרור: "מה שמוזר זה שאף אחד, אם אני לא טועה, לא קם והגן על מה שהוא... חוץ מאימא שלו, שזו את".

שי: "אין כמו אימא".

רחל גולן: "סליחה, אם תפתח היום טלוויזיה, שאלו כמה אנשים שדיברו בזכותו. אלוף, אני לא זוכרת מה שמו, שהיה מדען ראשי, דיבר כל כך יפה".

דרור: "אוקיי. הייתי מצפה...".