בשדה תעופה צדדי, באחד מבסיסי חיל האוויר היווני, פרוסות שלוש טייסות. בצד ימין טייסת מקומית של חיל האוויר היווני, המסונף גם לנאט"ו; בצד השמאלי חיל האוויר האמריקאי, במפגן עוצמה טיפוסי: עשרות מטוסים ומאות אנשי צוות אוויר וקרקע עם הציוד החדיש, המפואר והמשוכלל ביותר; ובפינה צדדית, חיל האוויר הישראלי: 12 מטוסי F־16 חונים במגרש אחד, וסביבם כמה עשרות אנשי האגף הטכני שמטפלים בכלים בשקט וביסודיות.
"כוח אווירי צריך להיות בעל יכולת הסתגלות, הוא צריך להתאים את עצמו לאיומים חדשים", אומר ראש להק אוויר, תא"ל ניר ברקן. "למשל בזירה שלנו יש איומי ייחוס - חיזבאללה, עזה - אבל תראה כמה הזירה משתנה. לך עשור אחורה, האיומים היו אחרים לגמרי. זו זירה לא יציבה ואנחנו צריכים להתכונן לכל איום אפשרי. האימון הוא לאו דווקא התרחיש שאנחנו מצפים שניתקל בו בחירום, אבל היכולת שלי לאמן את הטייס להתמודדות עם אי הוודאות היא נכס. אתה לוקח טייס צעיר שמכיר את שמי הארץ כמו את כף ידו, ושולח אותו למקום שהוא מעולם לא טס בו, כשהוא לא יודע מה מצפה לו בעוד כמה דקות טיסה. הוא מתמודד עם איומים שהוא אף פעם לא חווה".
התרעות פיקוד העורף