מוצאי שבת, 9 באוגוסט 1997, הפכו למכריעים בחייה של סא"ל מיטל שפר, אז תלמידת תיכון כבת 17. עיניה נצמדו למראות הדרמטיים שבקעו מהטלוויזיה והזכירו פעולת טרור המשולבת בחטיפת בני ערובה. הכותרת הקצרה על המסך, “חיילים חטפו חיילים", הייתה הרמז הראשון למרד האסירים המסעיר ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. בית הסוהר הצבאי, כלא 6, הפך ברגע אחד לפצצה מתקתקת כאשר 19 חיילים כלואים מפלוגה ג' הקשה תפסו תשעה סוהרים, כבלו אותם באזיקים, חסמו את פיהם בסמרטוטים והתנו את שחרורם בשיפור תנאי הכליאה. שפר הקשיבה בעניין לדיווחים והביטה בכאב בפניהם המיוסרות של הורי הסוהרים המודאגים. לפתע הסתובבה לכיוונה של אמה ואמרה בנחרצות כי כאשר תתגייס תעשה הכל כדי לא לשרת במקום כזה.
כשנה אחר כך התייצבה הטירונית שפר מול קצינים מהמשטרה הצבאית, שניסו לשכנע אותה להתגייס לחיל. “אמרתי במיונים שאני מוכנה לעשות הכל, אפילו לשרת כחובשת, רק לא להגיע אליהם", היא אומרת בחיוך, כשלושה חודשים לאחר שהפכה למפקדת כלא 6 הראשונה בתולדות צה"ל. “התחינות שלי לא עזרו. כשהתברר שהסיוט שלי עומד להתגשם, הודעתי לאמא שלי שלצבא אני יותר לא חוזרת".
אלא שמאז נראים חייה של סא"ל שפר הפוכים לחלוטין מציפיותיה כנערה. היא שירתה כמדריכת כלואים, התאהבה בעבודה מול האסירים ויצאה לקורס קצינות. ב–18 השנים האחרונות היא שוברת כמעט כל תקרת זכוכית של המשטרה הצבאית. מתקדמת פעם אחר פעם לתפקידים שלא אוישו בעבר על ידי נשים, ואף הפכה לאחת משתי הקצינות היחידות בחיל שענדו על כתפיהן דרגת סגן אלוף. היא שימשה המפקדת הראשונה של פלוגה ג' הידועה לשמצה, והייתה לאישה הראשונה שפיקדה על היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה. כך היה גם בתפקידה הקודם כמפקדת משטרה צבאית בפיקוד דרום. כעת, עם הגעתה למעוז הגבריות, מכהן בכלא 6 סגל פיקוד בכיר הנשען ברובו על טהרת המין הנשי: החל מסגנית המפקדת, מ"פ מפקדה ורס"רית, דרך קצינות האג"מ, השלישות, הת"ש והחינוך.
קשה להתעלם מתופעת ה"גירל פאואר" השולטת בבסיס הכליאה, אולם הס מלהזכיר בפניה של שפר מושגים כמו העדפה מתקנת או לכנותה פורצת דרך. “אני יודעת מהן היכולות שלי, ומעולם לא נתתי משקל לקידום שלי דרך העובדה שאני בחורה", היא מבהירה. “מילאתי תפקידים פיקודיים מורכבים, בדיוק כמו חיילים וקצינים אחרים. אם הדרך שעשיתי תהווה דוגמה לקצינות צעירות השואפות למקומות שהיו נחלת הגברים בלבד, זה יהיה שכרי".
סא"ל מיטל שפר (37) התאהבה במשטרה הצבאית זמן קצר לאחר שהחלה קורס מד"כים (מדריכי כלואים). היא ביקשה לפקד על כלואים בכלא 6, אולם נשלחה לכלא 400 לנשים בצריפין, שהפך בשנים האחרונות לאחת הפלוגות של כלא 4. שם היא פגשה חיילות שהכירה בתיכון והתוודעה לחצר האחורית הנשית של צה"ל. “רוב הכלואות היו בגילי וישבו על עריקות, אלימות או עבירות סמים", נזכרת שפר. “את תשומת הלב שלי תפסה חיילת שעבדה כנערת ליווי בבית בושת. היא הייתה מכורה לסמים קשים ואלימה. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעות כאלה".
שפר הגיעה לראשונה לכלא 6 מיד לאחר קורס הקצינות ושירתה כמ"מ פלוגה ב'. ארבע שנים אחר כך ושש שנים אחרי המרד ההוא, היא חזרה לבסיס הכליאה, הפעם כמ"פ ג'. מאותו רגע סומנה שפר כחלוצה. עד אותו יום פיקדו על הפלוגה הבעייתית גברים בלבד.
ב–2005 יצאה שפר ללימודי קרימינולוגיה, ולאחריהם שימשה קצינת אג"מ של המשטרה הצבאית בפיקוד מרכז. היא המשיכה לכמה תפקידי הדרכה, ובשנת 2010 הפכה לקצינה הראשונה המפקדת על היחידה הארצית לפיקוח תעבורה, האחראית על ניידות התנועה הצה"ליות, יחידת הטקסים ומערך הליווי של הכלואים. עם כניסתה לתפקיד התמודדה שפר עם היערכות השיטור המורכבת לקראת חזרתו של גלעד שליט מהשבי. באותו מעמד היא הכירה את מי שהפך לבעלה ב–2014 ושירת אז ביחידה המטכ"לית לאבטחת אישים. הנסיקה המשיכה כאשר בגיל 34, לאחר לימודים בפו"ם, קיבלה ביחד עם מירי מילמן דרגת סגן אלוף, והשתיים הפכו לקצינות החיל הראשונות הנושאות שני פלאפלים על הכתף.
עם הדרגה החדשה המשיכה שפר לתפקיד השלישי שבו לא שירתה אישה לפני כן - מפקדת משטרה צבאית של פיקוד דרום. “מהרגע שקיבלנו סא"ל, כל תפקיד שעשינו אויש לראשונה באופן טבעי על ידי אישה", מצטנעת שפר. “רציתי מאוד לפקד על כלא 6, אבל נשלחתי לפיקוד דרום. היה ברור לי שאתמודד פעם נוספת ואצליח".
התפקיד בפיקוד דרום היה צומת דרכים נוסף בשירותה של שפר. בעודה בחודש השישי להריונה פרץ מבצע צוק איתן. מתחילת הלחימה ועד סופה היא שהתה בשטחי הכינוס, פיקדה על כאלף חיילים, דאגה לפתיחה ולסגירה של צירי תנועה והייתה אחראית לעצורים הביטחוניים.
“המבצע היה ההיי–לייט של ההיערכות שלנו לקראת חירום, והיה ברור שאני לא משאירה את החיילים שלי לבד בשטח", אומרת שפר. “בכל פעם שקצין משטרה ראשי לשעבר, גולן מימון, ראה אותי, הוא התעצבן. אמרתי לו שהריון זו לא מחלה וזה התפקיד שלי. זה הפך לחלק מהאתגר".
לאחר הלידה יצאה שפר לחופשה בת חמישה חודשים ובסיומה חזרה לפיקוד דרום. הריחוק מהילד היה קשה, אולם לכל מי ששאל היא הסבירה כי אין כל הבדל בינה לבין כל אשת קריירה אחרת. כשהתפנה שוב התפקיד של מפקד כלא 6, היא מיד התמודדה עליו אף שהייתה לה האפשרות לעבור לתפקיד מטה קל יותר. אלא ששפר המשיכה לעשות היסטוריה. כמעט 20 שנה לאחר שהצהירה כי כף רגלה לא תדרוך במקום, היא נבחרה לאישה המפקדת הראשונה של הכלא, 60 שנה מאז הקמתו.
חייל שלא ישב בכלא הוא אינו חייל, אמר משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, אולם ספק אם סגל כלא 6 לדורותיו מסכים עמו. בסיס הכליאה, הממוקם באזור עתלית, הוקם במהלך מלחמת סיני במתחם מגוריהם של הקצינים הבריטים מתקופת המנדט. כיום יש בכלא ארבע פלוגות, ביניהן פלוגה 600 החדשה יחסית, ובה כלואות כ–35 חיילות. החיילים שוהים בשלוש הפלוגות הנוספות, והחלוקה ביניהן נעשית על פי חומרת העבירה.
בפלוגה א' נמצאים חבושים שנשפטו על ידי מפקדיהם, לרוב בשל עבירות משמעת. לפלוגה ב', המשמשת גם נקודת מיון, מגיעים חיילים שהשתמשו בסמים או שנחשבו לנפקדים לתקופות קצרות. ג' היא הקשה מכולן, ובה יושבים עריקים שנעדרו מהשירות יותר מחצי שנה, עברייני מין וסוחרי סמים ונשק. חייל שהורשע בבית הדין הצבאי ונידון לעונש מאסר של יותר משנה, יעבור לכלא אזרחי של שירות בתי הסוהר.
את מרד האסירים הגדול הובילו ארבעה חיילים בודדים, יוצאי ברית המועצות לשעבר, שהפכו לגרעין המרכזי של הפלוגה. ויקטור שריצה מאסר על שימוש והחזקה של סמים, רומן שישב על סחר בהרואין, סרגיי שהורשע בהריגה, והיה גם מנהיגם, גדעון מרטין, שהורשע באונס למרות הכחשותיו.
התנאים הקשים בכלא ויחס המפקדים האלים והמשפיל הובילו אותם לתכנן את ההפיכה. בעזרת אסירים נוספים הם השתלטו על תשעה סוהרים, כבלו אותם, חבטו בהם ולאחר מכן התבצרו ברחבת הפלוגה. לכלא הגיעו פיקוד צה"ל וכוחות ימ"מ ונערכו לפריצה. האירוע נרגע ביום ראשון בבוקר, כעבור 25 שעות, לאחר שהובטח לכלואים כי לא יינקטו נגדם צעדים משפטיים בשל המרד. ההבטחה לא כובדה והרביעייה נשפטה על מעשיה.
למרות שיפור התנאים מאז, הופיעו לעתים תלונות נוספות על יחס הסגל. לפני כשנה טענו כלואות בפלוגה 600 כי המדריכות השפילו אותן, צעקו עליהן, כינו אותן בשמות גנאי ואיימו עליהן. חיילת אחרת גרסה כי המפקדת שלה הטרידה אותה מינית. לכלא הובא יועץ ארגוני, המפקדים הודחו וחלקם מצאו עצמם מאחורי הסורגים.
לפני כחודש צצה פרשה נוספת, כאשר רקדנית לשעבר טענה כי במהלך שהותה בכלא, באפריל 2016, נקעה את רגלה ולמרות זאת פונתה באיחור לטיפול רפואי, התנהלות שהובילה לכאורה לנזק תמידי בגופה. הטענות, שהועלו לדף הפייסבוק “חיילים מצייצים", זכו לעשרות תגובות נזעמות, שלא נעלמו גם מעיניה של סא"ל שפר. אף שנכנסה לתפקידה חודשים אחדים לאחר שחרורה של הרקדנית מהכלא, ואף על פי שלא הוגשה תלונה רשמית, היא החליטה לבדוק את הפרשה.
“ריכזתי את הסגל והצוות הרפואי ושוחחתי גם עם המד"כים שהשתחררו", מרצינה שפר. “הפוסט של החיילת הטריד אותי כי התיאור היה מנוגד לערכים שאני מאמינה בהם. בבדיקה התברר כי דבריה רחוקים מהמציאות והיא קיבלה מענה למצבה הרפואי. אם צריך לתת למישהו בראש, זה מה שיקרה. ואם צריך לתקן התנהלות, אז היא תתוקן".
כלא 6 נראה כמו כל בסיס צבאי מתקופת המנדט. האוויר הקריר ומורדות הכרמל המוריקים משרים לרגע אווירת חופש, עד שמבחינים בגדר התיל המסולסלת והדוקרנית התוחמת את החומות הגבוהות. בשעות הצהריים לא בוקע כל רחש מפלוגה 600. הרחבה נקייה ודלתות התאים פתוחות לרווחה. המ"פ סרן שיר עמר, ביחד עם סא"ל שפר, עוברת בין החדרים ובודקת נוכחות. שש כלואות במדים מנומרים, שחזרו מבית המלאכה של הפלוגה, ניצבות בדממה בשורה ישרה כשכובעים על ראשן. החדר סגפני וקירותיו חפים מתמונות. ארבע מיטות קומתיים מוצבות בצדדים ועליהן שמיכות המקופלות בקפידה.
“איך אתן מרגישות?", מתעניינת שפר. “בסדר", עונה אחת מהן בקצרה.
ההבדל בחזות החיצונית של פלוגה 600 לבין פלוגה ג' ממחיש את השוני המהותי ביניהן. שתי דלתות מתכת לבנות ומנעולים אימתניים מפרידים בין המתחם של ג' לשאר האזורים. ברגע שהשערים נפתחים נחשפת רחבה מרכזית צבעונית, המוקפת באדניות גדולות עתירות בצמחים. הכניסה לחדרים מפרה את התחושה הפסטורלית הרגעית. כדי הגיע למיטות, צריך לעבור דרך מבואה מסורגת ונעולה, הנקראת “תשמוע". על הפלוגה הבעייתית מנצחת סרן דיאנה קרטבנקו, בלונדית שברירית בעלת טון דיבור החלטי. “זו אחת הפלוגות המאתגרות ביותר", היא אומרת. “צריך לתת להם יחס אישי ונדרשת המון סבלנות לצד הצבת גבולות ברורים. ההתמודדות היא יומיומית. יש חיילים שמקללים אותנו, אבל מהסגל נדרשים סבלנות, איפוק ובגרות, אחרת נחטא לתפקיד".
לצד סרן עמר וסרן קרטבנקו משרתים גם סגן דור נעים, מ"פ הקבלה, רס"ן רותם שפריר, מ"פ א', וסרן שי קרסנטי, המשמש מ"פ ב'. “אני דווקא מרגיש נהדר עם כל הבנות סביבי", הוא צוחק. “הן כל הזמן דואגות לי ומפנקות אותי". קרסנטי הוא אומנם הגבר היחיד המפקד על פלוגה, אולם סגל המדריכים והקצינים הזוטרים בנוי ממספר זהה של גברים ונשים. לעומתם, לקציני המטה והפיקוד של כלא 6 יש רוב מוחלט לנשים: 27 מתוך 36.
במשרדה של סא"ל שפר ממתינות סגניתה רס"ן קרן פלג, מ"פ המפקדה רס"ן מאיה מנור ורס"רית הבסיס היחידה בחיל, רס"ב עינת אוחנה. “כשמוניתי לתפקיד, שלושתן כבר היו פה", צוחקת שפר. “בלי קשר, מעולם לא בחרתי מפקדים על פי מינם אלא לפי מקצועיותם".
רס"ן פלג: “גם כך לכלא יש תדמית קשוחה, אז נשים מפקדות מביאות איתן טאץ' נוסף, רך ואמפתי".
סדר יומם של הכלואים והכלואות מזכיר את תקופת הטירונות. הם קמים ב–5:30 בבוקר, עומדים למסדר, הולכים לחדר האוכל ואחר כך יוצאים לעבוד. חלקם מגיע לבית המלאכה בכלא, אחרים נשלחים לעבודות רס"ר בבסיסים אחרים.
לאחר ארוחת הצהריים, ובטרם יעמדו לשלושה מסדרים נוספים, מועברת לכלואים פעילות חינוכית הכוללת סדנאות בנושאים כלכליים והקניית כלים לחיים הצבאיים והאזרחיים, הרצאות בנושא השואה, ארגוני טרור וכדומה, או סיורים ביד ושם, במוזיאונים ובעיר דוד בירושלים. בשעות הערב נסגרים התאים, והחיילים יכולים להסתובב שעה אחת ברחבה, לדבר בטלפון או לגשת לקנטינה ולרכוש סיגריות או שתייה בעזרת הקצבה של נקודות זכות. ב–21:30 מוכנסים כל הכלואים לתאים, והטלוויזיות בחדרם כבות מעצמן לקראת חצות.
התרעות פיקוד העורף