בעקבות הביקורת, ומשום שעל שרי הממשלה לא חל כיום חוק שמחייב אותם להגיע להלוויות חיילים, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו למזכיר הממשלה, צחי ברוורמן, לגבש נוהל מחייב להשתתפות חברי הממשלה - שרים וסגניהם - בהלוויות חיילי צה״ל שנהרגו בפעילות מבצעית ובפעולות טרור. המתווה, שקובע שהשר המשתתף בהלוויה ינאם ואף יניח זר, יוצג היום בישיבת הממשלה. "זו אומנם החלטה של הממשלה, אבל היא הגיעה מלמטה, כתגובה להלנות ולפניות של הציבור", אומר כעת ד"ר אודי לבל, חוקר בתחום השכול והאובדן בישראל מאוניברסיטת אריאל וממרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים.
"אחרי המקרה יצאתי בהודעה שהארגון שלנו מעולם לא הוציא הורים שכולים לרחובות, לא בשביל כסף או בשביל תנאים, אבל הגיעו מים עד נפש, והפעם לא נבליג", אומר אלי בן שם, יו"ר ארגון יד לבנים, שהיה שותף ליצירת המתווה. "המשפחות הרגישו שמזלזלים בהן, ואני שמח שראש הממשלה הפנים".
עד היום הנוהל הבלתי כתוב הוביל שרים וחברי כנסת לכבד בנוכחותם את הלוויות חיילי צה"ל על פי ראות עיניהם. רק בנוגע לנפגעי פעולות איבה אזרחיים יש כיום נוהל כתוב בשם "חבצלת פיגועים", ולפיו משרד ראש הממשלה מתאם את הגעתו של נציג הממשלה להלוויה ואף מפרסם מודעת אבל בעיתונים. "קהילת נפגעי פעולות האיבה רצתה לייצר לעצמה מעמד ממלכתי ולמסגר עצמה כשוות ערך בהוקרה החברתית של המוות, ולכן בין הצעדים שיזמו היה לחייב נוכחות של נציגי הממשלה בהלוויות", אומר ד"ר לבל. "בצורה פרדוקסלית הם הפכו להיות הקבוצה היחידה שיש לגביה נוהל כתוב וברור".
הנתון הזה מייצר בתוך משפחת השכול תחושה של רצון ליצור בידול. להבהיר שלא מדובר בעוד מוות של חייל. וככל שזה פחות מובן מאליו, יש ציפייה לעוד יותר הוקרת תודה וייחוס במובן הסמלי".
אולם לא כל המשפחות השכולות שותפות לבקשה הזאת. "שחררו את השרים. אתם לא באמת צריכים אותם בטקסים, בלוויות, באזכרות שלכם", כתב בפוסט בפייסבוק עמיחי אתאלי, ששכל את אחיו אלחנן לפני 26 שנה בפיגוע דקירה בירושלים. "הם הרי לא באמת מכירים אתכם. זה יסתכם בבן אדם שבקושי יודע לבטא את שם המשפחה שלכם, אבל יקבל מעוזריו דף עם השמות של כולכם ויקרא אותם כאילו הוא חלק מכם. אל תבזבזו ככה את הדקות הכי מזוקקות של הכאב והאינטימיות שלכם. עזבו. אני מבין מאוד את הצורך בתחושת הכרה ממלכתית, אבל האנשים האלה מגיעים לאירוע מפוצץ הלב שלכם כעוד משימה בסדר היום הטכני שלהם. הם באו מפגישה עם יו"ר ועד עובדים וימשיכו לחינה של חבר מרכז. גם ענקי הנשמה מביניהם, אלה שבאמת כואבים על כל חלל, לעולם לא יגיעו לרמת האינטימיות שלה אתם זקוקים כרגע".
שלמה וישינסקי, שבנו ליאור נפל ב־2004 בפעילות מבצעית ברפיח, מסכים. "אני לא הייתי מחייב שרים לבוא, בטח לא מהממשלה הזאת, שאני לא מת עליה, וזה לא סוד", הוא אומר. "זו התחושה האישית שלי, ואני, כמובן, לא מדבר בתור נציג של משפחות שכולות. אני אומר: אל תעשו לי טובה, אני לא רוצה אתכם ובטח שאתם לא מהווים דוגמה בשבילי. לכן לא נורא שהם לא יהיו בהלוויה. אם הם רוצים, שיגיעו לשבעה, וזה חשוב ויפה".
וישינסקי מודה שאינו זוכר אם היו נציגי ממשלה בהלוויה של ליאור. "בזמן ההלוויה לא ראיתי אף אחד", הוא אומר. "אני לא יודע מי בא ומי לא בא, ובטח שאף נציג ממשלה לא דיבר. לא ביקשתי שיגיע שר ולא נעלבתי. גם כיום, כשאני עורך אזכרות, אני רק מפרסם מודעה, אבל לא מזמין אף אחד. ואני מוכרח לומר שלאזכרות הגיעו שרים, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע. הוא רצה לומר כמה מילים, ואמרתי לו: 'עם כל הכבוד, אל תדבר על פוליטיקה, כי אפסיק אותך'".
גם מוטי מט, אביו של לי, לוחם חטיבת הצנחנים שנפל במבצע צוק איתן, לא חושב שיש מקום לחקיקה המוצעת. "הלוויה של חייל שנהרג היא לא אירוע ממלכתי ובטח שלא צריכה להפוך לאירוע פוליטי", הוא אומר. "אני חושב שכל אדם – מהאדם הפשוט מהיישוב ועד לשר בממשלה - שמוצא לנכון להגיע בזכות עצמו והרגשות שלו להלוויה, שיגיע. אין צורך לחייב אנשים להגיע. כי אז הם יאמרו דברים מהפה לחוץ, לא מתוך כוונה, אלא כי אילצו אותם להגיע. אני רואה טעם לפגם גם באנשים מטעם המערכת - חברי כנסת ושרים - שמגיעים ביום הזיכרון לאירועים מהסוג הזה, עם טקסטים מוכנים מהשנה שעברה ומזו שלפניה, וחמש דקות אחרי האירוע הם כבר ממשיכים הלאה, לאירוע הבא. זה לא בא ממקום אמיתי".
המתווה החדש קובע שאם משפחה לא תהיה מעוניינת שנציג המדינה ישתתף בהלוויה או אם היא תרצה שהוא יגיע אך שלא יישא דברים, ימולאו בקשותיה במלואן. "קודם כל הדברים ייעשו לפי רצון המשפחה", אומר בן שם. "המדינה שלחה את הילדים ולא שאלה את ההורים איפה הם ישרתו ובאיזה תפקיד, וכשמחזירים אותם בארון, המינימום הוא לכבד את רצונם".
התרעות פיקוד העורף