"האוטו נשאר אותו האוטו, זה רק כיוון פרונט", אומר אחד המשקיפים הבקיאים יותר בנעשה בתוך חמאס על "המסמך המדיני" שהארגון מנסח בימים אלה ואשר צפוי לבוא בקרוב לאוויר העולם. המסמך הזה לא נועד להחליף את אמנת חמאס. היא הייתה ועודנה. הוא נועד לשמש כרטיס הביקור החדש של חמאס, מעודכן לשנת 2017. כרטיס ביקור מעודן יותר, מעורפל יותר, עם קריצה למערב. מייק־אפ ותו לא.

כבר שנה וחצי לפחות שוקד חמאס על ניסוח המסמך. צוותי חשיבה של הארגון מחו"ל, מרצועת עזה ומהגדה החליפו ביניהם בתקופה זו כמה טיוטות. היו שלוש או ארבע כאלה, שעברו מצד לצד. הצוותים התכנסו, הכניסו תיקונים, השמיטו סעיפים, הוסיפו חדשים, והעבירו ללשכה המדינית ולמועצת השורא החשאית של הארגון לשם עיון ואישור.



נראה שזו המשימה האחרונה שח'אלד משעל קיבל על עצמו, רגע לפני שיפרוש מכהונתו כראש הלשכה המדינית של חמאס אחרי יותר מ־20 שנה בתפקיד. סוג של מורשת. מחליפו בהנהגת הארגון כבר יקבל לידיו את "החמאס החדש". חדש לכאורה, כמובן.

בתחילת השבוע דלפה אחת מטיוטות המסמך המדיני לערוץ אל־מיאדין המקורב לחיזבאללה. בחמאס נרעשו. תחילה אמרו שהערוץ הלבנוני קיבל את המסמך שלא בצינורות המוסמכים והרשמיים. לאחר מכן טענו כי אין מדובר במסמך הסופי, אלא רק בטיוטה מלפני כמה חודשים, ושכבר הוכנסו בה שינויים. ייתכן שההדלפה הייתה מכוונת. בלון ניסוי שנועד לעורר שיח ראשוני ולקבל משוב מהרחוב הפלסטיני טרם פרסומו הרשמי.

התוכנית היא לפרסם את המסמך באירוע מתוקשר בקרוב מאוד, לאחר ליטוש אחרון. אולי במסיבת עיתונאים שינהל משעל בעצמו בדוחא, בירת קטאר. הוא אמור להיות מופץ בערבית, אבל חשוב מכך, גם באנגלית. כל מי שחמאס חפץ ביקרו יקבל עותק. בין שבמדינות ערב, ובין שבמדינות המערב. אחד המסרים העיקריים שחמאס היה רוצה לשדר באמצעות המסמך המדיני החדש הוא: אני כאן, אני שחקן מרכזי, ואי אפשר להתעלם ממני. לא במלחמה ולא בשלום.

ראש הלשכה המדינית של חמאס לשעבר, הנייה. צילום: רויטרס


אוסף של תשובות


אישים רבים במערב ניסו בשנים האחרונות למשש את הדופק אצל חמאס. לברר מהן בדיוק עמדותיו לגבי הסדר עתידי עם ישראל. מטוני בלייר ומטה. ניסו לבדוק עם הארגון אם יסכים למדינה פלסטינית בקווי 67'. אם ישתלב בתהליך מדיני או לפחות לא יפריע. קטאר, שבה יושבת הנהגת חמאס, הפכה למוקד עלייה לרגל. לא מעט אירופים פגש שם ח'אלד משעל בשנים האחרונות, והשאלות חזרו על עצמן.

המסמך שגובש במשך כשנה וחצי הוא בין השאר אוסף של תשובות למערב. הוא בא לעשות סדר. מרכז את העמדות הידועות של חמאס, ללא סטייה אמיתית מהקו הנוקשה והמקסימליסטי המעוגן באמנת היסוד שנתקבעה לפני 30 שנה. "האמנה מתה במרוצת השנים, חמאס כבר שנים לא רואה בה מקור סמכות חזק", אמר ל"מעריב־‍סופהשבוע" מקור בחמאס. "שיספר את זה ליחיא סינואר, המנהיג החדש של חמאס בעזה", השיב מי שהשיב.

רוב הפרשנים הפלסטינים שניתחו את המסמך המדיני החדש אינם מזהים בו שינוי מהותי בעמדות היסוד של חמאס. מוסטפא סוואף, פרשן הבית של חמאס, נזעק להסביר לקוראיו בפייסבוק כי המסמך אינו מפנה עורף לעקרונות חמאס. "אל תרחיקו לכת לגביו", הבהיר. וגם בחמאס מיהרו להרגיע: מדובר בניסוח לשוני ומשפטי מחוכם, בלי ויתור על העקרונות ובלי שהמסמך סותר את האמנה. לכל היותר, אמרו, מדובר בשינוי בטקטיקה, לא באסטרטגיה. אחד מבכירי הארגון בעזה אמר שאמנת הארגון לא משתנה, כמוה כחוקה של מדינה. מקורות עלומים בחמאס הדגישו כי המסמך החדש הוא מצע מדיני ריאלי, שלא בא במקומה של האמנה או על חשבונה. ואכן, מקריאת טיוטת המסמך המדיני שהודלפה לתקשורת ניכר שחמאס נותר חמאס. בזה אי אפשר לטעות.

על אמנת חמאס המקורית דובר רבות. זהו מניפסט אנטישמי המציג את היהודים ואת הציונים כשולטים בעולם, בכסף ובתקשורת, והם המנוע מאחורי מהפכות כלל־עולמיות ותהליכים מרכזיים לאורך ההיסטוריה. האמנה מאזכרת בהקשר זה את הפרוטוקולים של זקני ציון ואת מסדר הבונים החופשיים.

היהודים נאצים והציונים עוינים את האנושות, נכתב בה. משרתי הציונות הפיקו רווחים אדירים ממלחמת העולם השנייה. כבר בהקדמה מתוארת המערכה של חמאס עם היהודים הכופרים, ובסעיף 7 באמנה נאמר: "חמאס נושא עיניו להגשמת הבטחתו של אללה, שהרי הנביא מוחמד אמר - לא תגיע השעה עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם".

מנסחי טיוטת המסמך המדיני של חמאס התרחקו בכוונה מאמירות כאלה, שמא ידבק בארגון חשד לאנטישמיות. "נו, אנחנו כבר לא קופים וחזירים, רק יהודים", הגיב גורם ישראלי בציניות.

המסמך החדש קובע כי חמאס מבחין בין היהודים כדת וכעם הספר (אהל אל־כיתאב) ובין הכיבוש והמפעל הציוני. "הסכסוך איננו עם היהודים משום שהם יהודים או בגלל דתם, אלא עם הציונים הכובשים התוקפים, וחמאס יתייצב נגד כל מי שיכבוש את אדמת העם הפלסטיני, בלי קשר לדתו", נכתב בסעיף 15 בטיוטת המסמך.

בסעיף הבא מוסיף חמאס כי הוא "רואה בבעיה היהודית, באנטישמיות וברדיפת היהודים תופעה הקשורה במקורה להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה של הערבים והמוסלמים", ואילו "התנועה הציונית, שתופעת האנטישמיות הייתה סיבה עיקרית להופעתה, אפשרה את כיבוש פלסטין". אז היהודים, אפוא, הם כבר לא אויבי אללה, לפחות לא במסמך יחסי הציבור המדיני של חמאס. אבל המפעל הציוני נותר "אויב האומה הערבית והמוסלמית" גם במסמך החדש.

ומה באשר להסדר מדיני המבוסס על קווי 67'? מבחינת חמאס, גם כאן אין בשורות במסמך החדש. אומנם אמנת הארגון המקורית לא מתייחסת לזה, שהרי זה לא היה חלק מהשיח הדומיננטי אז, ואולם העמדה שמביע חמאס במסמך המדיני אינה שונה במאומה מהעמדה שהוא משמיע מאז שנות ה־90, וביתר שאת בעשור האחרון, מאז השתלב בפוליטיקה הפלסטינית עם ניצחונו בבחירות לפרלמנט ב־2006. אותה עמדה שכבר הביע בשורה של מסמכים והצהרות.
"מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים בקווי 4 ביוני 1967 עם שיבת הפליטים לבתיהם היא נוסח הסכמה לאומית משותפת שאין פירושה הכרה בישות הציונית", כך נכתב בסעיף ה־19 במסמך.

המנהיג החדש, סנוואר. צילום: רויטרס


ישראל אינה מאוזכרת בשמה לאורך המסמך, למעט פעם אחת, וגם אז בין מירכאות, ובמקום אחר בצמד המילים "הישות הישראלית". ולא, אין לחמאס כוונה להכיר בה. לא בקווי 67' וגם לא בקווי 48'. "פלסטין בגבולותיה ההיסטוריים, מנהר הירדן ועד הים התיכון, מראש הנקרה ועד אום רשרש, היא אדמת העם פלסטיני", נכתב במסמך החדש. "אין ויתור על שום חלק מאדמת פלסטין... חמאס מתנגד לכל חלופה לשחרורה המלא".

ואם עדיין מישהו מתעקש לתפור חליפות לוועידת שלום בקמפ דיוויד עם חמאס בקרוב, המסמך מקפיד לחדד: הקמת מדינת ישראל בטלה מן היסוד, כמו החלטת החלוקה של האו"ם והצהרת בלפור. "חמאס מתנגד לכל ההסכמים, היוזמות ותוכניות ההסדר השואפים לחסל את הסוגיה הפלסטינית... ואסור שהם יפגעו בזכויות או יעמדו בסתירה אליהם... אי אפשר שיהיה שלום בפלסטין שיהיה מבוסס על עושק העם הפלסטיני ועל גזל אדמתו... כל הסדר שיהיה מבוסס על כך לא יביא לשלום, וההתנגדות והג'יהאד לשחרור פלסטין ימשיכו להיות זכות לגיטימית וחובה בעבור כל פלסטיני".

מחמוד א־זהאר, מבכירי חמאס ברצועה, כבר הכריז בפה מלא בראיון לערוץ אל־מיאדין הלבנוני בסוף החודש שעבר, כי הסכמת חמאס להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' אין פירושה הכרה בישראל, אלא מדובר ב"גבולות בני חלוף וצעד טקטי במסגרת האסטרטגיה לשחרור כל פלסטין", כלשונו. "לא ויתרנו על זכותנו בשטחי 48'. האדמה, כל האדמה, היא סוגיה המעוגנת בקוראן, שנאמר: 'הוציאו אותם, מהיכן שהוציאו אתכם'", הוסיף. והנה קיבלנו את תוכנית השלבים, גרסת חמאס.


תוכנית ההתנתקות


אחד ההבדלים הבולטים בין אמנת חמאס ובין המסמך המדיני הוא ההתנתקות הפומבית מהקשר האורגני לתנועת האחים המוסלמים האוניברסלית. בסעיף 2 באמנה נכתב כי חמאס הוא אחת הזרועות של האחים המוסלמים בפלסטין. מהמסמך החדש נשמט הסעיף הזה. גם הסעיף באמנת חמאס שהטיח במצרים כי "הסכם קמפ דיוויד הבוגדני הוציא אותה ממעגל הסכסוך", נעלם מהמסמך המדיני כלא היה. לא במקרה.

חמאס מחפש בימים אלה את דרכו חזרה אל לבה של מצרים. הוא זקוק לה כמי שגובלת ברצועה. היא המוצא של עזה לעולם. הבחירות הפנימיות בחמאס על סף סיום ואפשר שאיסמעיל הנייה מעזה ייבחר להחליף את ח'אלד משעל בתפקיד ראש הלשכה המדינית של הארגון. ההערכה היא שהנייה יבלה חלק ניכר מזמנו בקטאר, ואולי אף יעבור להתגורר שם. הוא והנהגת חמאס ברצועה זקוקים למצרים כמסדרון. זו גם הסיבה להתרחקות המלאכותית מהאחים המוסלמים. מצרים שבשלטון א־סיסי היא האויבת המושבעת של האחים, ולחמאס לא מתאים בשלב הזה להיות מזוהה איתם. אבל המצרים עיניהם פקוחות. הם בוודאי האזינו היטב לראיון האחרון של מחמוד א־זהאר באל־מיאדין, שם אמר: "חמאס - במחשבתו, באמונתו, בדרכו ובחינוכו - הוא האחים המוסלמים, ואיש אינו מתכחש לכך". איך המערב יראה את ההתנתקות הזאת, זה כבר סיפור אחר.

חמאס נמנע במסמך המדיני מהתנצחות ישירה וחריפה עם אש"ף, שלא כמו באמנה, שבה הציג את הסכסוך עם יריביו הפוליטיים כמאבק בין אור לחושך, בין כוחות הדת ובין זרמי החילוניות הפלסטינית. או אנחנו, או הם. ובכל זאת, גם במסמך המדיני ניכר שחמאס לא שש להכתיר את אש"ף כאורים ותומים. בטח לא כ"הנציג הלגיטימי והבלעדי של העם הפלסטיני". רק עוד "מסגרת לאומית שיש לשמור עליה ולבנות אותה מחדש".

את המאבק המזוין מציב חמאס במסמך החדש כ"אופציה אסטרטגית". זו תמונת ראי לאש"ף שהכריז בעבר כי בעבורו השלום הוא האופציה האסטרטגית. "אנחנו לא עוד עותק של הפת"ח", אמר לאחרונה מחמוד א־זהאר מחמאס. וזה בדיוק המסר שחמאס רוצה שיחלחל לרחוב הפלסטיני, שלא תמיד מצליח להבחין בטשטוש הגבולות שבין שני הארגונים היריבים בכל הקשור להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67'. לא בטוח שהמסמך מפזר את הערפל בעניין הזה בעבור הרחוב הפלסטיני, אבל השאלה שמעניינת את חמאס בעיקר, כאמור, היא מה תקלוט ממנו הקהילה הבינלאומית.

גם אם המסמך המדיני של חמאס סוגנן אחרת, זו אותה הגברת בשינוי אדרת. חמאס לא חצה את הרוביקון. המוני חסידיו, מקטון ועד גדול, ימשיכו לדקלם את הסיסמה שקבע כבר באמנת היסוד - והיא המושמעת עד היום בהפגנות, בהלוויות ובטקסים הצבאיים של חמאס: "תכלית חמאס היא אללה, הנביא הוא דמות המופת, הג'יהאד הוא החוקה, ומות הקדושים למען אללה הוא השאיפה הנעלה ביותר".


גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.