שירת הדבורה: "הגיוון בספינה מדהים. יצרנו סלט אחד גדול וטעים"

דרוזי, תלמיד ישיבת הסדר מניו יורק, חייל בודד וחיילים מהפריפריה ומהמרכז יצרו פאזל אנושי על ספינת דבורה שמפטרלת מול רצועת עזה. "אנחנו משפחה אחת גדולה"

משה כהן צילום: מעריב אונליין
החיילים על הדבורה
החיילים על הדבורה | צילום: דובר צה"ל

בן ישיבת הסדר, דרוזי, חייל בודד וחייל עירוני עולים על דבורה. זו לא התחלה של בדיחה, אלא דווקא הפסיפס האנושי המרתק שיוצרים אנשי צוות ספינת הדבורה של חיל הים, המשייטת במשך ימים ולילות ארוכים מול חופי רצועת עזה. "כולנו על אותה סירה" אומר ל"מעריב־השבוע" מפקד הספינה סרן עומרי שוהם (24) בבסיס חיל הים באשדוד. "יש כאן הצוות הכי מגוון. השילוב של כל האנשים האלה בספינה של 26 מטר מורכב ומיוחד", מסביר שוהם. "המשימות שלנו מורכבות ואנחנו משפחה אחת גדולה".

שוהם, המתגורר בראש העין, רואה בפיקוד על הפסיפס האנושי בספינה חוויה מיוחדת: "הכרתי כאן אנשים שמעולם לא הייתה לי אפשרות להכיר כל כך לעומק. התחושה היא של קשר משפחתי קרוב".

"כולם מכירים את כולם וכל אחד יודע מה תפקידו. ביצוע המשימה הוא הדבר החשוב ביותר לכולנו".

רב"ט אלי אשורוב (19) מאשקלון התגייס במרץ 2016 לחיל הים, ולאחר מסלול ההכשרה החל לשרת על הדבורה. "שמעתי דרך חברים על לוחם ימי. לא ידעתי מה זה, פחות שומעים על התפקיד הזה", הוא מספר. "עברתי את המיונים ואת הגיבוש ואני כאן".

"השירות מאוד מיוחד, שונה מכל שירות אחר. הרבה דברים שאתה רואה מהדבורה לא תצליח לראות ממקום אחר. גם כשקשה לך, יש לך את החברים, הסביבה והסירה. הדבורה – זה הבית שלי. אני כל הזמן דואג לחבר'ה שלי, יש הרבה צחוקים. אני לא מדבר עם ההורים שלי כמו שאני מדבר עם החברים שלי בספינה. זה כמו משפחה".

"יש כאן חבר'ה מדהימים שלא הייתי פוגש בשום מקום אחר. אחד מהחברים הטובים שלי בספינה הוא דרוזי מהצפון. הוא כמו בן משפחה שלי. הגיוון כאן מדהים. יש עוד חיילים בודדים, דתיים וחבר טוב מ'הבועה' של אזור המרכז – ראשון לציון. יצרנו סלט אחד גדול וטעים. בשירות הזה נוצר קשר מיוחד לכל החיים".

"תאמין לי שמתרגלים לכל דבר. בחורף יש גלים יותר גבוהים ויותר קשה, אבל כבר התרגלתי".

רב"ט יעקב קאופמן (21) מירושלים נולד וגדל בניו יורק. הוא התגייס ביולי 2016, במסגרת מסלול ישיבות ההסדר, והגיע לשרת בדבורה, שהפכה לבית חם עבורו. "המשפחה שלי נשארה בניו יורק", הוא מספר. "המשפחה שלי היא ציונית־דתית וגדלתי על הזיקה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. מגיל צעיר אני שייך למקום הזה".

"כולם מאוד תומכים ומאוד גאים". קאופמן מספר שבחו"ל אין מספיק מודעות לשירות בחיל הים. "שומעים בעיקר על צנחנים וגולני. גם בישיבות ההסדר הרוב הולכים ליחידות חי"ר".

"נציג של חיל הים הגיע והסביר על המסלול וזה נראה לי. התגייסנו שני חבר'ה מישיבת ההסדר לחיל הים. זה מאוד מעניין ושונה ועבורי זו חוויה חשובה. אני מכיר לעומק את מדינת ישראל והשירות מאוד משמעותי. נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. אנחנו כל הזמן ביחד".

"לא. אני רוצה להישאר בישראל וללמוד כאן רפואה".

רב"ט אדאר פוארסה (20) מהכפר מרר בגליל למד בנעוריו בבית הספר לקציני ים בעכו ומשם המשיך לשירות על דבורה.

"אבא שלי היה 30 שנה בקבע", הוא מספר, "למדתי במגמת מדעי הים ואני רוצה להמשיך לאחר השירות הצבאי בצי הסוחר".

"זה כלי מלחמה מפחיד עם יכולות חזקות. עד גיל 14 בכלל לא יצא לי להפליג, ואז הפלגתי בפעם הראשונה במפרשית. ההבדל בין המפרשית לדבורה הוא יום ולילה. התאהבתי בים".

"זה כמו להסתובב בעולם ולראות מדינות שונות ומגוונות. יש כאן מכל מדינה. אין לנו בספינה טלפונים ואנחנו חייבים לדבר בינינו. מדברים מהלב ועושים צחוקים".

"נמשיך כל הזמן להיות בקשר. השירות המיוחד הזה הופך אותנו מחברים למשפחה. תחשוב שאנחנו כל הזמן ביחד, בשטח קטן, במשך 72 שעות ברציפות. זה כור ההיתוך הטוב ביותר".

"הדרוזים לא מכירים את חיל הים. הם מתגייסים בעיקר ליחידות חי"ר ולמג"ב. הלכתי לכיוון אחר ואני נציג חיל הים בכפר מרר. אני מרגיש כמו חלוץ".

"אין לי בעיה עם זה. אני גם אוכל שוקו ולחמניה כשיש גלים בגובה שלושה מטר".

תגיות:
חיל הים
/
דבורה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף