רובינשטיין נולד בקיבוץ נירים בעיתוי מצמרר, בדיוק בתאריך שבו נהרג 50 שנה לפני כן דודו, יזהר, בתאונת אימונים, בעת ששירת כטייס בחיל האוויר במלחמת ששת הימים. קיבוץ נירים, הסמוך לרצועת עזה, שילם מחיר כבד במבצע צוק איתן, כששניים מחבריו נהרגו מפגיעת פצמ"ר, סמוך לכניסת הפסקת האש לתוקף וחבר נוסף נפצע באורח קשה.
פחות משלושה חודשים לאחר האסון הכבד, בנובמבר 2014, התגייס רובינשטיין לצה”ל. “התגייסתי לחיל התותחנים כדי להגיע לרוכב שמיים. עשיתי טירונות ואחרי ארבעה חודשים בהכשרה נפצעתי ברגל. נאלצתי לעבור ניתוח והייתי בבית שלושה חודשים", הוא מספר. “רצו שאשתחרר מהצבא, אבל לא הסכמתי. חזרתי לשרת על תקן מתנדב בחמ"ל מקצועי באוגדת עזה".
רובינשטיין המשיך לפעול בנחישות כדי לשוב לשירות בתותחנים. “העליתי את הפרופיל, חזרתי וסיימתי את המסלול", הוא אומר. כמי שגדל צמוד לרצועת עזה, לא הייתה לי אופציה אחרת חוץ מלהיות לוחם. כל חיי הגנו עלי ועכשיו תורי. היה ברור לי שאשרת רק כלוחם".
“יש כאן שילוב מרתק של לוחמה פיזית וטכנולוגיה מאוד מתקדמת, שיוצרת הרבה עבודת ראש ומחשבה. המון מידע וסיפוק עצום. זו הרגשה מיוחדת להגן על הבית שלך, כשאתה במרחק של דקה מממנו. אני מרגיש שאני מגן על הבית שלי".
“מאוד תמכו בי והעריכו את הרצון וההקרבה. קיבלתי עזרה כשנאבקתי לשוב לשרת כלוחם. החבר'ה כאן מעולים והאווירה מצוינת. אנחנו מאוד מגובשים".
“זו זכות מאוד גדולה. המשפחה שלי ואני מאוד מתרגשים ומחכים לרגע הגדול. כבר כמה ימים אנחנו בחזרות לקראת הטקס. זו חוויה עוצמתית".
“אני מתכוון להישאר בקיבוץ. זה הבית שלי. נירים הוא קיבוץ מלוכד וקהילתי, שקולט חברים חדשים. העתיד שלי בקיבוץ".
התרעות פיקוד העורף