באותו היום נותרתי לבדי בבונקר, עם כוויות ושאיפות עשן כתוצאה מניסיון של המצרים לשרוף אותנו. כשיצאתי החוצה וניסיתי לברוח הגיעו מצרים בכוונה להרוג אותי. לפתע הגיע קצין מצרי בג'יפ שביקש ממני להתקרב אליו. אני נפלתי ולחשתי לו שאני רוצה לשתות מים. הוא זרק לי את המימייה והתחלתי לשתות. לאחר מכן החלה הפגזה, ובכדי לחמוק מהנפילות, גררו אותי הנהג והקצין לרכב.
"באותו הרגע החל ויכוח אדיר ביניהם. הבנתי מדברי הקצין כי הוויכוח הוא בגללי וביקשתי ממנו שיעזור לי ושנברח יחד. הוא תפס אותי עם הנהג וברחנו. לאחר מכן זרק אותי הקצין לבור בכלא 50 יום והחלו לחקור ולבחון אותי. חשבו שאני טייס. אפילו הסתבר שראיתי את אש, טייס אל על הנעדר עד היום. לאחר החקירות שחררו אותי לתעלה".
בניסיון לאתר את הקצין שהציל אותו סיפר הפרופסור: "הקצין היה קצין זוטר ולכן לא הצלחתי לאתר אותו. בשנת 1978 פנה אליי קצין אחר וסיפר לי שהוא נשאר בצבא והפך להיות בדרגת תת אלוף. אבל את הקצין הזוטר שהציל אותי לא ראיתי עוד. אם הייתי רואה אותו הייתי מביא לו חיבוק אדיר".