קיים, נשוי ואב לחמישה ילדים מהכפר עוזייר הסמוך לנצרת, הפך לפורץ דרך בכפר ובמגזר של הפלאחים המוסלמים. קיים, המשרת בגדוד ארטילרי של התותחנים ברמת הגולן, התגייס לצה"ל ב־1992 ועבר מאז כברת דרך עשירה ומרתקת.
"התגייסתי להיות לוחם בגדוד הסיור הבדואי, הייתי גם רס"ר בבה"ד 7 של חיל התקשוב ושבע שנים אני הרס"ר באגד הארטילרי", הוא מספר.
"במשפחה המורחבת שלי היו כבר כמה שהתגייסו לצה"ל ולא הייתי הראשון. אין בחמולה שלנו מישהו שלא מגויס - למשטרה, למשמר הגבול, לצה"ל ולשב"ס. במקום שאני גר בו הרוב רוצים להתגייס ומי שלא התגייסו – מצטערים".
"מתוך מחויבות למדינה החלטתי להתגייס ולטפח קריירה. יש לדעתי מחויבות לכל אזרח להתגייס. מי שרוצה לקבל מהמדינה – חייב לתת".
"קשה להיות איש משפחה וצבא ביחד, במיוחד כשאתה משרת ביחידה קרבית. כשאני מגיע הביתה הילדים מחכים לי במסדר בדלת הכניסה. רוב הזמן אני בצבא ולא הרגשתי את הילדים גדלים. כל הכבוד לאשתי. בהתחלה הייתי יוצא אחת לשלושה שבועות, אחר כך אחת לשבועיים ועכשיו אני כבר יוצא פעם־פעמיים בשבוע, תלוי לפי המצב. אבל מצד שני, חשוב להיות איש צבא ולתרום".
"אני עושה את השירות שלי בצבא ולא מייחס חשיבות לדברים אחרים. איש צבא לא מתעסק בפוליטיקה".
"אני רוצה לשרת כמה שאפשר, נראה לי שעוד שלוש־ארבע שנים. אחרי זה אני רוצה לצאת לאזרחות. נתתי מספיק והגיע הזמן להיות קרוב למשפחה".
"החיילים מגובשים מאוד. כרס"ר, הגישה לפקודים שלי היא גם להכין אותם לאזרחות. הכנה טובה יותר תסייע להם בעתיד".
"שני דברים עיקריים: חינוך ומשמעת. המשמעת של החיילים קריטית בעיני לא רק בעת השירות אלא גם בחיים אחרי זה. החייל בשבילי הוא כמו בן וחשוב לי שיהיה אזרח מהשורה ויצליח".
"נשמרים קשרים. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה".
"אני מאמין שהצבא הוא גם גוף חינוכי שדואג להכשרת צעירים. אני מחובר לשני העולמות – הערבי והיהודי. הייתי רוצה שיידעו עוד על התרבות הערבית. חבל שיש מפקדים וחיילים שלא מכירים מספיק. הרי אנחנו חיים במדינה אחת וצריכים לחיות ביחד".
התרעות פיקוד העורף