"בשניות הראשונות הייתה התחושה שהשמים נפלו. הרגשתי כמו בסרט אימה ארוך וחשבתי מה עושים עכשיו בלי אבא ואמא", משחזר אימס את מה שחש לאחר קבלת הבשורה הנוראה על רצח הוריו בפיגוע. "קיבלנו הרבה תמיכה, אבל בהמשך אתה חייב להתמודד לבד עם המציאות החדשה", הוא מספר. אתה חושב איך אני ממשיך מכאן, ואין ברירה אחרת - החיים חייבים להימשך".
אימס אסף את השברים עם בני המשפחה ואכן המשיך הלאה. עד כיתה י"א למד בישיבה התיכונית סוסיא שבדרום הר חברון ולאחר מכן יצא לשנת התנדבות בבני עקיבא בקרית גת, במסגרת מיזם "אלף".
עם גיוסו הוא התנדב ליחידה קרבית. "לא הייתי חייב להיות לוחם - וחתמתי על התנדבות. היה לי ברור עוד לפני הפיגוע שאהיה לוחם", הוא מספר בגאווה. "ההכשרה והאימון המתקדם היו מדהימים. אחר כך שירַתּי כלוחם במשך שמונה חודשים, אבל נאלצתי לעבור לחטיבה כדי לעזור בבית".
ובכל זאת הוא רצה לחזור להיות קרבי. "לאורך כל הזמן הרגשתי שאני חייב לחזור. אחרי שעברנו את התהליכים במשפחה, החלטתי שאני חוזר בכל מחיר להיות לוחם. היה צורך להשיג הרבה אישורים. אבל לא הסכמתי לוותר - והצלחתי. לא רציתי אפילו לחשוב על אפשרות אחרת".
התרעות פיקוד העורף