לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים חזרו כתבי "מעריב" אל החיילים שהפכו לסמלים הבולטים של המלחמה ההיא, מהקצין יוסי בן חנן, שהופיע על שער מגזין "לייף", דרך החלל אלדד קרוק ז"ל, שעליו נכתב הפזמון "מה אברך" ועד הצנחן ד"ר יצחק יפעת שהתרגש עם חבריו בשחרור הכותל והלוחם יעקב (יקי) חץ, שציטוטיו שובצו בשיר "גבעת התחמושת".
יובל קרוק הוא אחיו הגדול של אלדד קרוק ז"ל, גיבור השיר “מה אברך" של רחל שפירא. אלדד קרוק ז"ל. השיר לזכרו הפך לאחד המושמעים ביותר בימי הזיכרון. את השיר "מה אברך", שהפך לאחד מהשירים המושמעים ביותר בימי זיכרון, כתבה המשוררת רחל שפירא, בעקבות נפילתו של אלדד קרוק ז"ל במלחמת ששת הימים. קרוק היה בן כיתתה של שפירא וחברה הקרוב. הוא נפל ב־6 ביוני 1967 בהיותו בן 22.
"היינו שלושה אחים, ונשארנו אח ואחות", מספר יובל קרוק, אחיו הבכור של אלדד. "עד עכשיו סירבתי באופן עקבי להתראיין ולדבר על הנושא, כי אני חושב שבסופו של דבר האבל הוא אבל של המשפחה. נכון שכל הסביבה, או אנשים רבים בתוכנו, מתאבלים או מצטערים על אנשים שנופלים, אבל בסופו של יום זו המשפחה וההורים שעומדים ונשארים מול הכאב והצער".
קרוק, 78, פנסיונר המתגורר במושב עין יהב, הוא בנם הבכור של ג'ניה ומרדכי ז"ל. אחריו נולדו אלדד והאחות חניק. לבנו, שנולד כשנה אחרי נפילת אחיו, קרא על שמו. "ההורים שלנו היו מייסדי קיבוץ שפיים", הוא מספר, "ביני ובין אלדד היה פער של שש שנים, ובשנות ההתבגרות שלו כנער לא הייתי בסביבתו. הייתי בשנות שירות, בשליחות, אבל כמובן שהיינו נפגשים בבית ההורים".
ספר על אלדד.
"הוא היה נער שמאוד התעניין בתחומי תרבות ומאוד אהב להשתתף בכל מיני אירועים בחגים שהיו בקיבוץ. כמו כן, הוא היה ילד של אמא ואבא. הוא היה מאוד קרוב אליהם מבחינת ההימצאות שלו לידם וגם מבחינה רגשית. הוא היה ילד טוב, עם אופי טוב, ומאוד אהוב מבחינה חברתית. אלדד סיים את בית הספר בתיכון שבקיבוץ, ואחר כך שירת בצבא בהדרכה, תחום שהיה קרוב ללבו. כשסיים את הצבא, הוא עבד דרך מזכירות הקיבוץ בהדרכה בתנועות נוער".
החיים השלווים של המשפחה הסתיימו כשפרצה המלחמה. "אני גויסתי עוד לפני אלדד", מספר קרוק, "ובעצם לא ידעתי שום פרטים לגבי מתי הוא גויס ואיפה הוא נמצא. רק כשבוע לאחר נפילתו הצליחו לאתר אותי ולבשר לי את הבשורה הנוראה. הגיע אלי המפקד שלי ואמר: 'אני רוצה לדבר איתך', וראיתי על הפנים שלו שמשהו לא בסדר. שאלתי: 'אבא שלי?' כי אבי היה מאושפז באותה עת בבית חולים עם איזשהו אירוע ראש, והוא אמר: 'אח שלך'. הגבתי כמובן בהלם גמור, ונסעתי הביתה".
מה ידוע לך על נסיבות נפילתו?
"אלדד נהרג צפונית לירושלים בגבעת המבתר. הוא היה במילואים ביחידה שלא ממש הכיר אותה, היה בתפקיד פיקודי, ירו עליהם מאיזושהי עמדה, ואלדד אמר ללוחם שהיה לצדו: 'אני הולך להסתער על מקור הירי'. הלוחם אמר לו לא לעשות את זה, כי הוא מסתכן סכנה גדולה, אבל לפי דבריו, אלדד אמר לו שהוא מוכרח לעשות זאת, וזה מה שהוא אכן עשה. אלדד נורה בשעה שהסתער על מקור הירי. שמעתי גם שהוא אמר לחובש שהגיע אליו שייגש קודם לטפל במישהו אחר, וכשהחובש חזר אליו, אלדד כבר היה מת".
איך הוריך קיבלו את הידיעה על מותו?
"כשאלדד נהרג, אבי כאמור היה מאושפז בבית חולים במצב קשה. לאמי היה אסור לספר לו מה קרה כדי לא להרע את מצבו. אמא הייתה מגיעה יום־יום לבית החולים, סועדת אותו ולא מגלה לו, ולו ברמז, מה קרה לאלדד. רק אחרי כשבוע סיפרו לאבי מה קרה. ההורים הם הגיבורים האמיתיים של כל העניין הזה. אי אפשר אפילו לתאר מה זה צער וסבל של הורים שמאבדים ילד. הם גם היו מאוד קשורים לאלדד. לי הם פחות דאגו, כי הייתי יותר עצמאי, ואילו אלדד היה בראש דאגתם".
מה הרגשת כששמעת לראשונה את השיר מה אברך?
"זהו שיר שמתאר בצורה מאוד נכונה את אלדד, איזה טיפוס ובן אדם הוא היה, וגם את עוצמת הגעגועים אליו. אבל אני לא חושב שהשיר הזה שינה לי משהו בעוצמה של הרגשות שלי או ההתייחסות שלי למה שקרה. שיר כזה או אחר לא יכולים לשנות את הכאב הגדול או את הציפיות שהיו לי. השיר הוא מאוד יפה בעיני, זה חלק מהזיכרון, זה נוגע לי אישית, אבל זה גם חלק מהזכרון הקולקטיבי, וזה נוגע בלבו של כל אחד ואחד".
לאיזו שורה בשיר אתה הכי מתחבר?
"לשורה האחרונה: ' לו אך בירכת לו חיים'. זו איזושהי משאלת לב שאולי היית נשאר בחיים. כמובן שזו הייתה משאת נפשם של כולם, אבל זה לא קרה".