"רציחתה של שוטרת מג"ב רס"ר הדס מלכא ז"ל החזירה אותי שנה וארבעה חודשים אחורה, למה שעברנו באותה התקופה. בדיוק לאותו תסריט ובדיוק לאותו מקום ארור שנקרא שער שכם", מתאר עופר כהן, אביה של לוחמת מג"ב, הדר כהן ז"ל, את מה שחש כששמע לראשונה על הפיגוע שהתרחש ביום שישי בירושלים. "היינו בצימר בצפון עם שני זוגות חברים, ושמענו שרצות ברשת ידיעות על פיגוע בשער שכם ושיש פצועה קשה. ישר התמונות רצו אצלי בראש. חיילת מג"ב, פצועה אנוש, בדיוק אותו תסריט של הדר".

איך הרגשתם באותו רגע?
"זה היה רגע מאוד קשה. חברים שהיו איתנו תמכו בנו ועודדו אותנו. באותו רגע לבי היה עם משפחתה של הדס, ידעתי מה הם עוברים".

כהן, כאמור, מבין היטב את מה שעובר בימים האחרונים על משפחתה של רס"ר מלכא ז"ל בת ה־23 מגבעת עזר, מפקדת בשירות קבע שנרצחה ביום שישי בפיגוע המשולב שביצעו שלושה מחבלים מהכפר דיר אבו משעל באזור שער שכם. גם בתו, לוחמת מג"ב רש"ט הדר כהן ז"ל, נרצחה באותה זירה בפיגוע ירי ודקירה שביצעו שלושה מחבלים פלסטינים.



ב-3 בפברואר 2016, במהלך הטירונות, חודשיים וחצי מיום גיוסה, יצאה כהן לפעילות המבצעית הראשונה שלה והוצבה בשער שכם בירושלים. תפקיד הכוח היה לאתר חשודים ולדאוג לביטחון שוטף. בשעה 14:30, כחצי שעה לפני סיום המשמרת, זיהה הכוח שני חשודים וביקש מהם לעצור ולהציג תעודות מזהות. אחד החשודים שלף נשק והחל להתעמת עם מפקד הכוח. המפקד הצליח לנטרל אותו, אולם החשוד השני שלף סכין והתחיל לדקור בראש ובצוואר את חברתה של כהן. היא איבדה דם רב, נפלה על הארץ והמחבל המשיך לתקוף אותה. כהן, שהבחינה במתרחש, פעלה בקור רוח ובמיומנות. היא נסוגה כמה צעדים לאחור, דרכה את נשקהּ וחיסלה את המחבל.


כך, בעצם, הצילה את חיי חברתה הלוחמת. אך לאחר כמה שניות, הגיח מחבל שלישי מאחור וירה בראשה. שוטר שהזדמן למקום נטרל את המחבל, וכהן נפצעה באורח אנוש והובהלה לבית החולים. הרופאים נאבקו על חייה כמה שעות, אך נאלצו לקבוע את מותה. בתחקיר האירוע התגלה שהמחבלים נשאו כלי נשק, סכינים ומטעני נפץ, ותכננו לגרום לפיגוע תופת רב־נפגעים. על פועלה ועל תגובתה באירוע זה קיבלה כהן את עיטור המופת.

כהן, שנרצחה חודש לפני יום הולדתה ה־19, גדלה באור יהודה. היא ילדת הסנדוויץ' של עופר וסיגלית, ואחות למור (23) וירין (16). האב, שעובד כמנהל
טכני בחברה לניהול ציי רכב, זוכר לפרטי פרטים את הרגע שבו הודיעו לו על האסון: "ערב לפני כן דיברתי עם הדר, היא אמרה לי שהיא יוצאת לפעילות בשער שכם, ואמרתי לה שתשים לב, כי ירושלים זה 'משחק אחר לגמרי'. אמרתי לה: 'תשימי לב טוב-טוב', היא ענתה לי: 'אבא, אל תדאג', וככה הסתיימה השיחה".

למחרת, כשהיה בעבודה, בסביבות השעה שתיים בצהריים, הסתכל כהן באחד מאתרי החדשות וגילה שהיה פיגוע בשער שכם, שיש שתי לוחמות פצועות. "הייתה לי הרגשה של 100% שהדר בין הנפגעות", הוא אומר.

ניסית לאמת את התחושות שלך?
"התקשרתי לאשתי, והתחיל סבב טלפונים גדול כדי לתפוס את המפקדת שלה. בעוד אנחנו מנסים לתפוס אותה, אשתי קיבלה טלפון מהבן שלנו שאמר לה: 'אמא, כל הצבא בבית', ואז הבנתי שקרה הגרוע מכל. רציתי לקחת את כל הדברים ולנסוע הביתה, אבל המנהל שלי אמר לי בעיניים דומעות: 'עופר, חכה, הם מגיעים'. לאחר כמה דקות הגיע קצין הנפגעים של מג"ב, נסענו לבית החולים בירושלים ושם קיבלנו את הבשורה המרה. אשתי הגיעה בנפרד לבית החולים, וכשנפגשנו שם זה היה מאוד-מאוד קשה. זאת הייתה התפרצות של בכי. אמרתי לה שאיבדנו את הילדה, שאיבדנו את הדר".

הכאב אותו כאב

מאז האסון השתנו חייהם של בני משפחת כהן מהקצה אל הקצה. "החגים זה לא אותם חגים כמו שהיו קודם, ארוחות שישי ושבת זה לא כמו שהיה", מספר האב, "הדרי הייתה הפלפלית שבבית. הצחוק שבבית נעלם. אשתי לא נרדמת בלילות, המחשבות עולות בכל מיני סיטואציות. לכולנו מאוד קשה, אבל צריכים לחשוב שהחיים ממשיכים הלאה, שיש עוד ילדים. הכאב נשאר אותו כאב, אין נחמה, אבל יש הרבה מאוד גאווה בשל המורשת שהדר השאירה אחריה".

לדבריו, המחשבות על בתו אינן מפסיקות ללוות אותו. "המחשבות ימשיכו ללוות אותי כל החיים", הוא אומר, "אלה, למשל, מחשבות על אירועים משפחתיים שתמיד נרגיש בהם בחסרונה. הבת שלי הגדולה אמורה בעזרת השם להתחתן, והדר לא תהיה שם".

מהו הרגע שהכי זכור לך מהדר?
"כמובן, הלידה שלה. זו הייתה לידה מאוד מרגשת. הדר נולדה בזריזות. אשתי הגיעה לבית חולים ומיד ילדה אותה. אני בקושי הספקתי להגיע ללידה. מאוד קשה לי להתמודד עם העובדה שהדר איננה. אחרי שבתות הייתי מסיע אותה ברכב לתחנת אוטובוס בדרכה לשירותה במג"ב. כל בוקר בדרכי לעבודה אני עובר בצומת הזה, צומת מסובים, ומאוד קשה לי להסתכל על תחנת האוטובוס שהייתי מוריד אותה שם".

כהן מתאר את הדר כילדה שכבר מגיל צעיר הייתה מאוד פעלתנית, עצמאית ועומדת על שלה. "מגיל 16 היא אמרה לנו שהיא רוצה להתגייס ולתרום
למדינה", הוא מספר, "היא אמרה: 'אני לא אשב במשרד ואכין קפה', היא רצתה תפקיד של לוחמת. אמרנו לה שזה מסוכן, אבל היא הייתה ילדה מאוד עקשנית, עמדה על שלה, ותמכנו בה מההתחלה. ב־19 בנובמבר 2015 היא התגייסה והגשימה את חלומה לשרת במג"ב. תמיד דאגתי, תמיד ידעתי שלוחמת של משמר הגבול זה תפקיד מאוד רציני ומאוד מסוכן, אבל זה מה שהיא רצתה ובחרה".

אתה חושב שנשים צריכות לשרת כלוחמות?
"אני אומר שכל אזרח במדינת ישראל צריך לתרום למדינה באשר הוא, ואם מישהי בוחרת להיות לוחמת וקרבית, אז היא צריכה להיות לוחמת".

כהן מספר שבכל יום בני הבית מזכירים את הדר. "אנחנו נזכרים באוכל שהיא אהבה לאכול, בבגדים שאהבה ללבוש, בתגובות שלה", הוא אומר בעצב ומציין שבמהלך הזמן שחלף מאז הירצחה, המשפחה פועלת נמרצות למען הנצחתה. "אני מגיע להרצאות בבסיסים של הצבא. הרציתי בקורס מכ"ים, בקורס פו"ם של המשטרה", הוא מפרט ומספר על רגע מרגש במיוחד, כשבחג פורים האחרון קיבלה המשפחה משלוח מנות מתלמידי כיתה ג' בבית ספר בהוד השרון. "התלמידים כתבו לנו ברכות וגם כתבו שהדר הייתה גיבורת ישראל", הוא נזכר, "אחרי שקיבלנו את המשלוח, הגעתי לבית ספר הזה וסיפרתי לילדים על הדר, איך היא הייתה בגילם. הילדים שאלו שאלות על מורשתה של הדר, וזה היה מאוד מרגש".

"כולנו משמר הגבול"

בימים אלה נמצאת המשפחה גם בשלבי תכנון של מרכז גדול באור יהודה, שיקרא "מרכז הדר". "במקום יהיו בית כנסת ומרכז הנצחה מאוד גדול", מספר כהן, "את אבן הפינה למרכז הנחנו באזכרה של שנה להירצחה של הדר במעמד השר גלעד ארדן, מפכ"ל המשטרה רב־ניצב רוני אלשיך, מפקד מג"ב ניצב יעקב שבתאי ובכירים נוספים. חשוב לי מאוד לציין שמשפחת מג"ב ומשטרת ישראל מאוד עוטפת אותנו יום־יום, שעה־שעה, ומאוד תומכת בנו ועוזרת לנו. כמו כן, לאחר האסון, ביולי 2016, התקיים טקס מרגש של החלפת שם פלוגת הבנות במשמר הגבול מ'חנית' ל'הדר', וכיום כל חיילת שמתגייסת למג"ב מגיעה ל'פלוגת הדר'".

באופן אירוני ומצמרר, כמה ימים אחרי הירצחה של הדר כהן, פרסמה הדס מלכא ז"ל פוסט בפייסבוק שבו כתבה: "כולנו משמר הגבול. לזכרה של הלוחמת הגיבורה הדר כהן הי"ד. מצדיעים לך". עכשיו אביה של כהן רוצה לומר כמה מילים להוריה השכולים של מלכא: "שיהיו חזקים בשביל שאר הילדים שהם מגדלים בבית. אני מאוד מבין אותם. גם הם הצטרפו עכשיו לאותה משפחה - משפחת השכול. אני מחזק אותם, אנסה לתמוך בהם בכל מה שרק אפשר".