אנשי המבצעים של קיסריה, ובכלל זה קצין המודיעין (קמ”ן) אברהם בן פורת, נפגשו עם “נוקשה” באירופה, תדרכו ושלחו אותו בנובמבר 1978 ובסוף ינואר 1979 לשתי משימות איסוף מידע לדמשק. “נוקשה” נפגש עם ברונר והשיג עליו את המידע הנדרש. במקביל נשלח ו’, לוחם ב”קיסריה”, בקיץ 1979 לדמשק לסיור והשלמת פערי מידע תוך הנחיה ברורה שלא יתקרב יתר על המידה לביתו של ברונר. הוא תצפת עליו מרחוב סמוך ממרחק של 50 מטרים. התברר כי ברונר עבר דירה לבית אחר ברחוב ג’ורג’ חדאד. המוסד השיג גם את מספר הטלפון שלו – 332690 - ואת מספר תיבת הדואר שלו - 635 - שלשם הופנו דברי הדואר שנשלחו אליו. אך עדיין היה חסר מידע שיאפשר את הוצאתו של המבצע.
“נוקשה” נשלח שוב בינואר 1980, בפעם השלישית לדמשק, שאליה הגיע בסיפור הכיסוי של ביקור עסקי בדרכו למדינות המפרץ. הוא נפגש עם ברונר פעמיים בדירתו ופעם במלון “שרתון”. עם המידע המשלים שהביא, החלו בקיסריה את תכנון פעולת החיסול. פיסת המידע החשובה ביותר שהשיג “נוקשה” הייתה העובדה שברונר התעניין בצמחי מרפא, וקיבל פרסומים בנושא מ”אגודת ידידי צמחי מרפא” מהעיר קרלשטיין באוסטריה.
הקמ”ן בן פורת הגה שתי תוכניות למבצע ההתנקשות: האחת לפגוע בו מקרוב בביתו, והשנייה לבצע “פיגוע מרחוק”, כלשון ספר המחקר. ב”קיסריה” ידעו שפעולה מקרוב תסכן את הלוחמים, ולכן החליטו על דרך פעולה פחות מסוכנת, אבל הביצוע נדחה כמה פעמים.
“רביב”, ראש יחידת “מסר” בעצמו, יצא לקרלשטיין בינואר 1980, נכנס למשרדי האגודה, אסף מהם חומרי הסברה ופרסום ומעטפות. אחר כך, על פי התוכנית, נכנס לסניף דואר בקרבת מקום וביצע שיגורי ניסוי לכתובות בישראל כדי לבדוק את תגובת פקידי הדואר בסניף. הניסוי עבר בהצלחה. בדיונים במטה “קיסריה” היו כאלה שחששו שאולי, למרות הכל, פקיד דואר באוסטריה ידרוש בכל זאת לפתוח את החבילה. התוכנית שונתה, והוחלט לשלוח מעטפה ולא חבילה ולשלשלה בתיבת דואר בעיירה ולא דרך הסניף. השינוי גרם לכך שהמעטפה הייתה קטנה יותר ממה שתוכנן, ולכן גם הוקטן בהתאם מטען הנפץ הממולכד. ראש “קיסריה” שבתי שביט, וסגן ראש המוסד נחום אדמוני, אישרו את המבצע.
התרעות פיקוד העורף