כשטירונים חרדים נכנסים לנשקייה או  לשק"ם - שזה מרחב ציבורי משותף - אנחנו נשארות בחוץ דקות ארוכות. גם המ"כיות לא יכולות להיכנס", מספרת חיילת במחנה 80. “זו הנחיה שקיבלנו מהמפקדים כדי לא לפגוע ברגשות וליצור הפרדה מהם. זה יוצר תחושה של עלבון והשפלה. זה נחמד שחרדים מתגייסים לצבא, אבל למה אנחנו צריכות לשלם את המחיר? נוצר מצב של הדרה שהיא על בסיס יומי ולא אירוע חד־פעמי. צריך לשים לזה סוף. יש הוראה לא להתקרב למקומות ששייכים לכולם כשיש שם טירונים חרדים, וזה בלתי נסבל".

“שירתתי בבסיס תל השומר בשרשרת החיול בבקו"ם", מספרת שיר אפרים מגבעתיים, חיילת משוחררת זה חודש. “התפקיד שלי היה לגייס את החיילים באחת התחנות. גיוסי דתיים זה דבר רגיל, אבל בגיוסי חרדים, שמתקיימים כחמש פעמים בשנה ונקראים ‘שרשרת מגדרית’, הוצאתי כמו יתר הבנות משרשרת החיול ונשלחתי לעשות דברים שלא היו קשורים לתפקיד שלי. למשל, הכנו שלטים לטקס. בפעמים אחרות נתנו לנו לשזור מאות על גבי מאות של דיסקיות לשרשראות לחיילים החדשים, שזה ממש לא התפקיד שלנו. לבנות כמובן אסור להיכנס לשרשרת החיול, ומי שנכנסת – נשפטת. אני כן נכנסתי, בפרינציפ, אבל אף פעם לא שפטו אותי על זה. זה היה מסוג הדברים הידועים. לא מדברים על זה, אבל זה חלק מנוהלי המקום. מעולם לא ישבו והסבירו לנו על זה".

אלו רק חלק ממקרים שרוכזו לאחרונה על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ובהן באה לידי ביטוי הפרדה בין לוחמות לחיילים חרדים. כך למשל, בין הפניות שהגיעו למרכז, ישנה חיילת המשרתת במשמר הגבול שלא הורשתה להיכנס לבסיס של הנח"ל החרדי כשביקשה לאכול עם יתר חיילי היחידה; ומדריכת חיל רפואה בבית הספר לרפואה בצריפין, שלא הורשתה לאכול בחדר האוכל הראשי מכיוון שאכלו בו חיילי נצח יהודה, כלומר מסלולי גיוס לצה"ל המיועדים עבור חרדים. לפניות הללו הצטרפה גם פנייתה של נ’, חיילת שהועברה לתא חריגים (משרד שמטפל בחריגים של הענף שבו הוא נמצא – כס"ו) בגלל מחלה, ישבה שם וחיכתה לתורה ביום גיוס חרדים. “ההבטחה לחייל חרדי שמתגייס היא שגם בזמן שירותו הצבאי וגם בזמן שרשרת החיול שלו הוא יהיה בבסיסים ‘סטריליים מנשים’", מספרת אלינור דוידוב, מנהלת תחום הדרת נשים בשדולת הנשים בישראל, שטיפלה בפנייתה של החיילת נ’. “אמרו לכל הבחורות שהיו שם באותו רגע, בתא החריגים, לצאת החוצה. כך היה. לא די בהשפלה, גם לא סיפקו לה ולחברותיה שום מקום אחר להיות בו. הן חיכו בחוץ הרבה שעות. זו דוגמה אחת שהגיעה אלינו ומאששת את הסיפורים האחרים".



העדויות הללו ונוספות יועלו מחר בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, במסגרת דיון בנושא הדרת חיילות וקצינות צה"ל בבסיסים המשלבים חיילים חרדים, משימוש בשירותים אלמנטריים כגון חדר אוכל ובתי שימוש. אם אל המאבק בנושא גיוס נשים לוחמות כבר איכשהו התרגלה האוזן הישראלית, עכשיו אפשר לדבר על עליית מדרגה. את הדיון שיזמה ח"כ מיכל בירן (המחנה הציוני) תנהל ח"כ מירב בן־ארי (כולנו). “בתקופה האחרונה אנו עדים לגל הישגים היסטוריים בכל הנוגע למינויי נשים לתפקידים בצה"ל", אומרת ח"כ בן־ארי. "במקביל, אנו שומעים על תופעה שנויה במחלוקת של הדרת נשים בבסיסים המשלבים נשים וחיילים חרדים. בדיון הצפוי נבחן את התופעה ונבין כיצד ניתן לשמור מחד על אותם חיילים חרדים שהתגייסו לצה"ל בלי לפגוע ברגשותיהן ובהתנהלותן של החיילות המשרתות באותו בסיס. הדרת נשים אינה לגיטימית ואין לה מקום, במיוחד לא בצבא המהווה כור היתוך של החברה הישראלית שבו כולם אמורים וצריכים להיות שווים".



"הדיון בישיבת הכנסת הקרובה הוא על חיילים חרדים, מכיוון שלגבי החיילים החרדים כמעט מותר לעשות הכל. לייעד להם חדרי אוכל נפרדים, לגייס אותם בשרשרת חיול נפרדת ואף לקבוע מתחמים נפרדים שהם 'סטריליים' מנשים", מסבירה עו"ד ריקי שפירא־רוזנברג

מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה. "כל עוד הצבא לא יקבע מהם כללי המותר והאסור ביחס לחיילים חרדים, חיילות ימשיכו להיות מודרות ממתחמים פיזיים ומתפקידים ביחידות שבהן משרתים חיילים חרדים".

“לוותר מעט"

אלא שלאחרונה נדמה שההפרדה המגדרית בצבא החלה כבר לחלחל לזירות חדשות, ובהן הפרדה בין לוחמות וחיילות לחיילים ולוחמים דתיים. סעיף 6 ד(א) לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א 1951, קובע כי "לכל אישה המועמדת לשירות בכוחות הביטחון, או המשרתת בהם, זכות שווה לזכותו של האיש למלא כל תפקיד, או להיות מוצבת בכל תפקיד. לא יראו פגיעה בזכות זו אם הדבר מתחייב ממהותו או מאופיו של התפקיד". גם סעיף 16 א (א) תשמ"ו 1986 לחוק שירות הביטחון קובע באופן דומה כי "לכל יוצא צבא אישה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר, למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי". על פי החוק, כל סטייה מנורמות השוויון הקבועות בחוק היא אפליה אסורה.

בשנת 2003 חוברה פקודת השילוב הראוי, העוסקת במתן תנאים לחיילים דתיים לשרת בצה"ל מבלי לפגוע בערכיהם, אמונותיהם ואורח חייהם ובשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה ייחודית למניעת שיבוצן. פקודה זו אינה חלה כלל על חיילים חרדים, שמוחרגים ממנה ובאופן אוטומטי נשלחים ליחידות נפרדות. "כוונתה המקורית הייתה לאפשר סביבה נוחה ומכבדת לכלל המשרתים, אך בפועל היא גרמה להגבלת זכויותיהן של נשים ופגיעה ביכולתן לתפקד באופן אפקטיבי", אומרת עו"ד ריקי שפירא־רוזנברג מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה. "סעיף 14 לפקודה קובע כי בטרם ישובץ ליחידה מעורבת, יישאל כל חייל אם יש מניעה מצדו מפאת אורח חייו הדתי לשרת במסגרת המעורבת הקיימת ביחידה. הבעיה היא שבמקום לאפשר לכל חייל לבקש לשרת במסגרת מגדרית, ישנה פנייה יזומה אל החייל שהיא כשלעצמה מעודדת סירוב לשרת ביחידה מעורבת".



סעיף 16 לפקודת השירות המשותף נוסח באותה רוח: "בטרם ישובץ להכשרה יישאל החייל אם מפאת אורח חייו הדתי יש מניעה להשתלב עם בן המין השני במסגרת שאינה מגדרית, להיות נוכח בהדרכות שמעביר בן המין השני ויש בהן חשש למגע גופני או ללבוש חשוף".

"הבעיה היא הנחת המוצא של הפקודה כי חיילות פועלות בלבוש חשוף אף שהדבר אסור לפי פקודות הצבא וכי הדבר מפריע לחיילים דתיים בלבד", מסבירה עו"ד שפירא־רוזנברג. "פעילות של חיילות או חיילים בלבוש חשוף היא דבר אסור שעלול לפגוע בכבודם של חיילי וחיילות צה"ל ללא קשר לחיילים או לקצינים דתיים".

אלא שבדצמבר האחרון פקודת השירות המשותף עלתה לכותרות, לאחר שעל רקע מחאות הרבנים וארגוני הנשים, הרמטכ"ל גדי איזנקוט קבע בה שינויים. "נמחקו מהפקודה המילים שחייבו את צה"ל לערוך פעילות משותפת ככל האפשר ולהימנע מהפרדה שאינה נדרשת", אומרת עו"ד שפירא־רוזנברג. "כמו כן, הפקודה אפשרה בעבר לחיילים דתיים לבקש לשרת ביחידות נפרדות, אך לא לקצינים. כעת, לאחר התיקון, יוכלו גם קצינים דתיים לבקש לשקול מחדש את שיבוצם, אם ישובצו ליחידה מעורבת".

סא"ל במיל' עו"ד דנה נוף, מומחית בדיני צבא ששירתה מעל 24 שנה בצבא ועדיין נמנית עם כוחות המילואים, מספרת כי חלה בשנים האחרונות החמרה גם בנוהלי האישור של שירותים משותפים לנשים ולגברים. "בעבר, יחידה שנדרשה עקב אילוצים לוגיסטיים למבנה שירותים משותף גם לחיילות וחיילים, קצינות וקצינים, הייתה צריכה אישור ספציפי ברמת הפיקוד", היא אומרת. "ראש ענף פרט בפיקודים השונים היה נותן אישור נקודתי ליחידה המבקשת. לאחרונה חלו שינויים. האישורים שניתנו בעבר לשירותים משותפים ניתנים כיום במשורה, ואך ורק במקרים חריגים, כשעל היחידה המבקשת להוכיח כי אין אפשרות אחרת. כיום האישורים האלה הנם בסמכות בכירה יותר, של תא"ל, ראש מטה אכ"א".



בחודש עבר עלתה לכותרות גם התבטאותו של הרב שלמה אבינר, מהחשובים והבולטים בציונות הדתית, שאמר כי "עד שתהיה הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים בצה"ל - אסור להתגייס", וספג ביקורת רבה.

"יש לנו חובה לתת לכל אחד ואחת את המקום שלו ואת היחס שלו הוא ראוי, ולפעמים משמעות העניין היא שכל אחד צריך לוותר מעט", אומר הרב אוהד טהרלב, ראש מדרשת או"ת לינדנבאום מבית אור תורה סטון וחבר ארגון רבני ורבניות בית הלל. "אני מחנך את בנותיי ואת תלמידותיי להתגייס לצה"ל בתנאים המתאימים, ולכן דווקא מהמקום שבו הייתי רוצה שייתנו לבנות הדתיות שמתגייסות את המקום ואת כל התנאים הנדרשים על מנת שיוכלו לשרת בצה"ל, כך גם בדיוק צריך לתת לחיילים הדתיים או החרדים את כל האפשרויות לשרת לפי תפיסת עולמם, דתם ואמונתם. יכול להיות שזה ידרוש שירותים נפרדים או חדר אוכל נפרד, אבל זהו חלק מהוויתור, ובמקום הזה נדרש מכל אחד מאיתנו להיות קשוב לצורכי האחר. צריך להבין שהקשר בין הצבא אלינו זה קשר של ברית, ולא קשר של חוזה. חוזה הוא עסקה בין שניים המבקשים לראות מה יוצא להם מהחיבור הזה, אבל משמעותה של ברית היא כיצד שני הצדדים ביחד יוצרים דבר שלם, חדש. לשירות הצבאי צריך לבוא מתוך תפיסה שאנו לא פרטים שעושים לעצמנו, אלא אנו צבא העם, מאוחד. אני רוצה לחזק את ידי ראשי מערכת הביטחון, ובראשם הרמטכ"ל, על מאמציהם הרבים לאפשר לכל חלקי עם ישראל לשרת בצבא על פי אמונתם ודתם".

אנחנו מדברים על מקרים שבהם במפורש מדירים נשים משירותים שמגיעים לכל חיילת ולכל חייל.
"גם הצבא, גם הנשים וגם החרדים צריכים להבין את הסיטואציה המורכבת הזו. הצבא באמת עושה את המקסימום כדי לאפשר לכולם לשרת. במקרה של החרדים, הצבא צריך לא להכניס אותם מלכתחילה לבסיסים כאלו שבהם יכול להיווצר חיכוך הגורם אי־נוחות לשני הצדדים. במצבים כאלו צריך להיות חכמים בבחינת 'איזהו חכם הרואה את הנולד', ולייצר את התנאים ואת מקום ההכשרה המתאים עבורם. בד בבד, צריך לדבר עם כולם על הצרכים המשתנים. אם קורה שמצב כזה נוצר וזה צורך השעה, צריך לדעת להתחשב באמונתם ובדתם של החרדים ולא להיפגע מכל בקשה. אולם גם החרדים צריכים להבין את המסגרת הצבאית שאליה נכנסו, לקחת צעד אחד אחורה, ולא לקחת שום דבר לכיוון הקיצוני ולדרוש יותר. הרי גם החיים עצמם אינם חפים מבנות במרחב הציבורי. אני לא מכיר הוראה ספציפית, אך ברור שהדרך שבה הדברים נעשו אינה ראויה, ולא הייתי רוצה שתלמידותיי ירגישו מודרות מהצבא שבו הן משרתות. לצד זאת, השאלה היא מה הנחת היסוד שמלווה אותנו: אם מבינים שמאפשרים לכולם לשרת, אז אנשים סבלנים ומקבלים יותר. הניסיון לשלב קבוצות שונות בצבא העם הוא חשוב, אך הוא יצליח רק בהכלה שלנו את השוני, ואת זה כולם צריכים להבין ולהפנים".



לציית לחוק

אלא שהמצב הנוכחי – אם מול חיילים דתיים ואם מול חיילים חרדים - מכעיס מאוד את הוריהם של בנות שעתידות להתגייס. “בתי סיימה בית ספר לרפואה צבאית ועתידה להתגייס בעוד שנה", אומרת לורן פוריס מפורום ועדי ההורים היישוביים, אם לחמש בנות מירושלים, שהתחנכו בחינוך הדתי. “מבחינת נתוניה הפיזיים, היא אמורה להיות מוצבת כרופאה ביחידת שטח. זה חלק מהריטואל. לא הגיוני שהיא תגיע ליחידת שטח, ובסופו של דבר תעבור השפלות כמו שעוברות הרבה בנות – שהיא לא תוכל להיכנס לחדר האוכל. לא יעלה על הדעת שהילדה תוצב בקריה כדי לא לבוא במגע עם חיילים אחרים. אין סיבה בעולם שהיא תוגבל אחרי עבודה כל כך קשה. איפה נשמע דבר כזה? מה שהכי מפריע הוא שבמצבי קיצון אין גבול. כל פעם יש נדבך חדש. כל המעורבות של רבנים בצבא פשוט פסולה".

“אנחנו צריכות להביא בחשבון שייתכן שיותר ויותר חרדים יתגייסו", אומרת דוידוב. “אולי זה לא יקרה ביום אחד או שנה או שנתיים, אבל בואי נסתכל עשור קדימה: החברה החרדית עוברת שינוי. מה יהיה אז? לזה כמובן צריך להיערך. גם כשדולה וגם כארגון פמיניסטי, אנחנו בעד שילוב חרדים וחרדיות בכל שדרת החברה הכללית, אם זה בצבא ואם בעבודה. זה לא יכול להיות על חשבון נשים. אין סיבה שצה"ל יהפוך להיות פוסק יותר קיצוני מהרבנים. צה"ל אומר: נלך על הכללים הכי מחמירים שיכולים להיות: חיילים שצריך למצוא להם בסיסים 'סטריליים' מנשים, לחייל אותם ללא נשים בכלל. מה זה אומר על איך ייראה הצבא? מה החיילות יצטרכו לעבור? האם בצה"ל מתכוננים להכשיר חילות שלמים ללא נשים, למשל? שדולת הנשים רואה במגמה של שילוב חרדים וחרדיות בחברה הכללית, בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה מטרה מבורכת, אך לא כשזה בא על חשבון נשים. המוסדות הללו מקדמים תפיסה קיצונית של חרדיות: הפרדה מוחלטת, כזאת שכופה גם על החרדים הפרדה שאין להם בחיי היומיום שלהם עצמם. האצבע המאשימה שלנו אינה מופנית לציבור החרדי, שאותו אנחנו משרתות למשל באמצעות הקו הפתוח לנשים חרדיות בתחומי התעסוקה, אלא לצה"ל, שמתיר הפרדה מוחלטת, שמתיר שיירת חיול לחרדים ללא נשים, שמתיר הדרת נשים בגלל הגעת חרדים, שמתיר בסיסים ללא נשים. במדינה דמוקרטית צבא העם צריך לציית לחוק - חוק שירות הביטחון שמורה על יחס שווה לחייל ולחיילת".

"יש לפעול בכמה דרכים: לבטל את המגבלות הגורפות המבטיחות לחיילים חרדים שירות ללא נשים", מסכמת עו"ד שפירא־רוזנברג. "אין להדיר חיילות מתפקידן בשל נוכחות של חיילים דתיים או חרדים ואין לקבוע מתחמים נפרדים או בסיסים נפרדים לחיילים חרדים. יש להקפיד על יישום הפקודה באופן שאינו פוגע בזכויות חיילות. אין למנוע מחיילות להופיע או לשיר בטקסים ובפעילויות שונות בשל נוכחותם של חיילים דתיים. גם אם פקודת השירות המשותף היא לא מושלמת ויש לנו ביקורת לגביה, לפחות יש פה כללים".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה״ל הוא צבא עם ממלכתי המאפשר שירות מכבד לכלל משרתיו תוך שמירה על ייעודו המבצעי. נוהלי שירות החרדים בצה״ל מכילים עקרונות שמטרתם שמירה על אורח חייהם, תוך הגבלתם למרחבים קונקרטיים, דוגמת פלוגה ומתקנים צמודים לה. נדגיש כי אין כל אישור להדרת חיילות על פי הנהלים, וכל אירוע חריג מתוחקר ומטופל בהתאם. מדי שנה מתקבלות תלונות בודדות בלבד של חיילות המדווחות כי נפגעו עקב שילוב החרדים בצה״ל״.