“מאפיין נוסף של גולני הוא היכולת ליצור למשרתים בה את תחושת השייכות עד כדי להיות בלשון הסלנג ‘מורעלים’ לגולני”, אומר גם שגיא. “הרבה משפחות יצאו מהחטיבה, שהמשפחולוגיה בה חזקה ביותר. כך גם אצלי, כששמתי את עיני על אשתי, גילה, כששירתה בלשכת המח”ט יקותיאל אדם. בגולני, רעות זה לא רק השיר של חיים גורי ולא רק שם של מקום. במלחמות נאלצה החטיבה להקיז דם באופן קשה. עד היום יש לגולני לא פחות מ־1,497 חללים, וזה הרבה מאוד”.
“כשחשבנו שהעסק נגמר, החלה מלחמת ההתשה, שהייתה מאוד קשה”, מספר שגיא. “במלחמה הזאת, שבה הייתי מפקד הסיירת של החטיבה, היו לנו עשרות רבות של מבצעים, מהם עלומים מעבר לגבול - בירדן, בסוריה ובלבנון. זה היה לחם חוקנו, כולל פיצוץ תעלת הע'ור, מוביל המים העיקרי לבקעת הירדן הירדנית, מבצע שהייתה לו משמעות אסטרטגית לא מבוטלת. באוקטובר 71’ נפצעתי קשה מאוד ברמת הגולן כשעליתי על זירת מטענים. רק אחד מהצוות שלי ואני נותרנו בחיים. בתגובה לטבח בספורטאים באולימפיאדת מינכן, כבשנו במבצע ‘קלחת 4’ את כל דרום לבנון עד הליטני למשך זמן קצר”.
התרעות פיקוד העורף