"הצבא שינה את חיי": הנער שפרץ למכוניות הפך להנדסאי רכב

במאבק ההישרדות הבלתי אפשרי, אשר כלל אלימות במשפחה, עבדה אמו החולה של יהושע במשק בית. על רקע זה נאלץ יהושע כבר בגיל 14 לעזוב את בית הספר ולצאת לעבוד. "עד גיל 16 עבדתי בבאסטות של פרחים בירושלים, ואחר כך עוד שנתיים במלצרות כדי לפרנס ולעזור בבית", הוא משחזר. "היו ימים שפשוט לא היה לנו מה לאכול. זאת גם הייתה תקופה של ניצול, כי בתור נער עובד שילמו לי גרושים".

הצורך הדוחק בכסף הביא להידרדרותו של יהושע לעבריינות. "אני וחבר נהגנו לפרוץ ביחד לכלי רכב ולגנוב מהם בעיקר רדיו דיסקים, אבל בסוף המשטרה תפסה אותי ונפתח לי תיק. המקרה הזה זעזע וציער מאוד את אמא שלי. גם אישה חולה, וגם פתאום מתברר לה שהבן היחיד שלה הסתבך עם המשטרה".

בניסיון לרכוש מקצוע נרשם יהושע לבית הספר אורט בית הערבה, שם למד מכונאות רכב. "שלושה ימים למדנו ויומיים עבדנו בתעשייה", הוא מספר. "תמיד אהבתי כלי רכב, ושילבו אותי לעבודה במוסך של חברת החשמל בירושלים. אז עליתי על גל טוב יותר של לעבוד וללמוד. בגיל 18 הגיעו אלינו מורים ומדריכים ממכללת הכפר הירוק ולקחו בוגרים שלנו, בהם אותי, למסלול משולב - כשהצבא מממן את הלימודים שלנו. חייתי בכפר הירוק בתנאי פנימייה, למדתי במסלול הנדסאים ונכנסתי לעניינים. זה לא היה קל. למדתי הנדסת מכונות בהתמחות למכונאות רכב, אבל קיבלתי סיוע מהצוות וגם עברתי קורס על כלי רכב צבאיים".

עם תום לימודיו זכה יהושע בתעודת הוקרה על הצטיינותו בלימודים. "במכללה ערכו טקס סיום וקיבלתי הסמכה כהנדסאי מדופלם. אמא מאוד התרגשה וגם אני. סוף סוף ראיתי שיש עתיד ושיש לאן להתקדם. כשהגיע זמן הגיוס לשירות הסדיר מאוד חששתי, כי המצב הכלכלי בבית המשיך להיות קשה ורק אני יכולתי לעזור לאמא שלי. בשלב הזה כבר ברחנו שנינו מהבית במחסן לדירה קטנה, והיה צורך בסיוע שלי לשלם את שכר הדירה".

יהושע, שכבר משרת שנתיים בצה"ל, יצא באוגוסט לחודש עבודה במוסך מאיר ברמלה, שסייע לו לקבל שכר שהיווה לדבריו "חמצן כלכלי" לו ולאמו. "עבדתי חודש שלם וקיבלתי משכורת מלאה ויפה. גם מבחינה מקצועית היה מאוד מעניין. עבדתי על אוטובוסים ורכבים כבדים וצברתי ניסיון וידע משמעותיים. למדתי דברים חדשים כמו שיפוצים של מנועי כלי רכב כבדים, והיום אני הרבה יותר מקצועי".

בחודש יוני הקרוב צפוי יהושע לעבוד חודש נוסף במוסך אזרחי פרטי, בתיאום עם צה"ל. "הצבא כל כך חיבק אותי, שאני רוצה לחתום קבע ולהמשיך הלאה בסדנת 'ענתות'. אני מרגיש שהצבא נתן לי כלים חשובים לאזרחות. כשאתה נותן מכל הלב, נותנים לך פי עשר ואתה גם מקבל מקצוע לחיים. גם הרחבתי מאוד את אופקי. מכונאות רכב נותנת לך הכל. אני יכול לתקן היום גם מכונת כביסה, כי היא לא שונה מהותית מאוטו".

אם יהושע לא יחתום בקבע, ברור לו שאחרי השחרור מצה"ל הוא ימשיך לעבוד כמכונאי רכב. "הדרך הזו שלי עושה טוב גם לאמא שלי", הוא מסכם. "התרופה הכי טובה עבורה היא החיוך שיש לה כשהיא רואה שאני מסתדר ויש לנו עתיד. החיוך שלה שווה הכל".