היה זה בסוף מרץ 2007 כשראש המוסד דאז מאיר דגן ניגש לשר הביטחון דאז עמיר פרץ והעביר לו את הידיעה מודיעינית אשר תוביל את ישראל כעבור שישה חודשים להשמדת הכור הגרעיני הסורי ב"מבצע מחוץ לקופסה" (הנקרא גם "מבצע בוסתן"). עשר שנים לאחר שדגן שיתף את פרץ בתמונות ובמסמכים מסווגים אחרים של מתקן שנמצא במחוז הסורי דיר א־זור, אישר סוף־סוף הצנזור הצבאי לבכירים כמו פרץ לחלוק עם עיתונאים ועם העולם את הסיפור שמאחורי המבצע.
גורם נוסף שבו היה צורך להתחשב היה הדלפה אפשרית על ידי התקשורת, שתגרום לקהילייה הבינלאומית להתנגד לרעיון התקיפה הישראלית על המתקן הסורי. בשלב זה חלק דגן את התמונות והמידע שנאסף עד כה עם אהוד אולמרט, ראש הממשלה דאז, וזה האחרון גמר אומר להשמיד את המתקן בהקדם האפשרי.
ב־5 בספטמבר 2007, רגעים ספורים לפני חצות, המריאו ארבעה מטוסי F15 וארבעה מטוסי F16 מבסיסי חיל האוויר הישראלי אל יעד התקיפה שלהם, המתקן באל־כיבאר. המטוסים חדרו למרחב האווירי של סוריה דרך טורקיה, ולפי הדיווח ב”ניו יורקר”, מתישהו בין 00:40 ל־00:53 השמיעו הטייסים בקשר את מילת הקוד של המבצע, “אריזונה”, ובכך יידעו את אולמרט, ברק ולבני כי 17 טונות של פצצות הוטלו על המתקן והשמידו אותו כליל.
לדברי פרץ, האתגר שמציבה גם כיום איראן הוא בלי צל של ספק האתגר הגדול ביותר הניצב היום בפני ישראל והעולם. בעוד שר הביטחון לשעבר היה ספקן לגבי האפשרות שחיזבאללה יניח אי פעם את ידיו על נשק גרעיני, יכולת גרעינית של איראן תוביל למרוץ חימוש חדש במזרח התיכון, ועליו ישראל עלולה לשלם את החשבון בסופו של יום.