בשעות הערב המאוחרות של 5 בספטמבר 2007 המריאו לים התיכון שמונה מטוסי קרב והפצצה של חיל האוויר, עמוסים בטילים מדויקים ובפצצות. הם שמרו על דממת אלחוט מוחלטת. התלוו אליהם מטוסי יירוט, מטוסי ביון, לוחמה אלקטרונית, ופיקוד ושליטה. לאחר טיסה של כשעה וחצי הם הגיעו לקרבת היעד ובשתי גיחות, מרחוק ומקרוב, שחררו את מטענם על המטרה. הכור להפקת פלוטוניום לנשק גרעיני, שבנה נשיא סוריה בשאר אסד ומוסווה כמיזם חקלאי, הושמד בתוך כשלוש דקות. הסכנה שלמדינה ערבית הגובלת בישראל יהיה נשק גרעיני הוסרה בתוך דקות.
לפני כמה שנים אמר לי שבתי שביט, שהיה ראש המוסד בשנות ה־90, כי בישראל ידעו על מסעותיו של ד"ר חאן במזרח התיכון, שבהם הציע למדינות אחדות את שירותיו ואת הידע שלו לייצור נשק גרעיני. "ידענו על נסיעותיו, אך לא הבנו את המשמעות שלהן", הודה שביט. "אם היינו מבינים, הייתי ממליץ על מבצע חיסולו. זו הייתה אחת הפעמים הבודדות שחיסול של אדם היה יכול להיות מהלך משנה היסטוריה".
האכזבה השנייה הייתה שהסי־איי־אי, שנחשב לבעל ברית של המוסד, לא בטח בידידתו והסתיר ממנה את המהלכים לפירוק לוב מנשקה הגרעיני. הסיבה לכך הייתה דברים שאמר ב־2001 ראש הממשלה אריאל שרון כשגילה שלוב עושה מאמצים לפתח נשק גרעיני. המידע על כך הגיע מהסי־איי־אי, שכעס על הפטפטנות של שרון והחליט להעניש את ישראל ולמדר אותה.
"אבל מה לגבי צפון קוריאה?", שואל פרדו. "איפה היו האמריקאים? צפון קוריאה היא יעד חשוב ביותר עבורם. ובכלל לא ברור אם אסד ניהל את הפרויקט הגרעיני או שמא היו אלה הצפון־קוריאנים". בשיחה עמי אמר פרדו כי "יש לו אפילו ספקות אם הפלוטוניום, שהיה מיוצר בכור, היה נשאר בסוריה ואולי היה בכלל עובר לצפון קוריאה. זה כישלון מהדהד של האמריקאים".
להצדקת כישלונם ולהגנתם יכולים אנשי המודיעין הישראלי – ובעיקר אמ"ן – לטעון טענה אחת חשובה. תוכנית הגרעין הסורית הייתה מאוד ממודרת. רק קומץ בכירים בסוריה, ובהם סולימאן ועותמאן, ידעו על קיומה. עד היום ההערכה במודיעין הישראלי היא שאיראן, כבר אז בעלת ברית חשובה של הנשיא אסד, לא ידעה על כך.
גם הזמן לא פעל לטובת ישראל. היה ברור שאם מחליטים להרוס את הכור – עוד לפני שנבחרה דרך הפעולה לשם כך – צריך לעשות זאת בתוך חודשים ספורים, וזאת משלוש סיבות. האחת שיש לפגוע בכור לפני שמכניסים אליו חומרים רדיואקטיביים, והוא הופך להיות "חם". הסיבה השנייה היא של חשאיות, שיש לשמור עליה בכל מחיר וקשה לעשות זאת, במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל, אם התכנון והביצוע יתמשכו. הסיבה השלישית הייתה שאם יוחלט לתקוף את הכור, ומחשש שבכל זאת סוריה תגיב ותפרוץ מלחמה, יש לעשות זאת לפני החורף, כלומר לפני נובמבר.
לפי אשכנזי, בהתייעצויות של קבוצת שותפי הסוד במערכת הביטחון, החלה להתגבש הערכה כי "אם נפעל נכון, גם בשיטת הפעולה שנבחר וגם לאחר המבצע, יש סיכוי שנצליח". אסד הצטייר כאמור כבעל אישיות גבולית, שנע בין שני קטבים: הרפתקנות, אך גם יכולת להתעלם, להכיל ולעבור לסדר היום. כדי להקל עליו להכיל את התקיפה, המשיג אמ"ן את הביטוי "מרחב ההכחשה".
התרעות פיקוד העורף