נציב קבילות החיילים, אלוף במיל' יצחק בריק, עמד במרכז ביקורת בצבא לאחר הדוח שהגיש לפני כחודש וחצי ובו תיאר את מצב כוח האדם בצה"ל, שלטענתו מעמיד את הצבא במצב של חוסר מכונות למלחמה. הטענות נגד בריק נגעו בתחום סמכותו ובכך שאין זה מתפקידו להעריך האם הצבא מוכן לאתגרים העומדים בפניו או לא. כעת בתגובה שולח בריק מכתב לוועדת חוץ וביטחון ובו הוא עונה לטענות שהוטחו כלפיו. 

במכתב מובאים דברים חריפים אף יותר מאשר כתב בדוח כאשר הוא מצטט עשרות קצינים איתם שוחח, שלטענתו לא אומרים את הדברים בצורה הזאת בפורומים אחרים. בריק מתריע על כך שיש חשש שבעוד כמה שנים יישארו רק קצינים בינונים בצבא. קצין בדרגת אל"מ אמר לו כי "לצערי, המצב הוא חמור ביותר, אבל המפקדים שותקים. הם מפחדים לדבר –  מי שמעלה בעיות נחשב לבכיין. הפיקוד הבכיר לא מתעניין בבעיות הקיימות בימ"חים. הנגדים הצעירים לא רוצים להמשיך בשירות הקבע בגלל עומסי עבודה ושחיקה קשה. הם מרגישים שאין תגמול הולם לעבודתם ואין מי שמתעניין במה שקורה בשטח. ברגע שמשתחררים הנגדים הוותיקים בעלי הניסיון רב השנים, אין מי שיכול להחליף אותם". 
 




אחד ממפקדי החטיבות הסדירות אמר כי "אני מחזק את ידיך בשם רבים מהמפקדים הסדירים בצה"ל. תמשיך בדרכך. אתה הפה שלנו. נוצר מצב היום בצה"ל בו אף אחד לא מעיז להעלות ביקורת בכנסים ולא מדברים על בעיות. מציגים לנו ע"י האלופים מצגות שהמצב מצויין, עוסקים בדימוי ולא במהות. אחד מחזיק לשני את היד, הפכנו לחבורת פחדנים. אני מתבייש שגם אני הפסקתי לדבר בכנסים על בעיות, אבל לצערי זה רק יעשה לי נזק. ממילא נופל על אוזניים ערלות".



לטענה שהועלתה בצבא, ובה נאמר כי אין זה תפקידו של נציב קבילות החיילים להעלות נושאים מעין אלו, משיב האלוף במיל' בריק כי "הדבר דומה לפלוני שנפצע בגופו ומגיע לבית החולים כדי לקבל טיפול דחוף, אך בבית החולים מסרבים לטפל בו עד שימלא טפסים, בעוד מצבו הולך ומחמיר. האם האדישות לאדם שמצבו אנוש נשמעת סבירה?". 
 

"אל לכם לצפות כי אשאר אדיש לאמירות החוזרות והנשנות מפי המשרתים שעימם אני נפגש", הוא ממשיך, "כחלק משיחותיי עם חיילי צה"ל ועם מפקדיו, כאשר הם מעלים לפניי בעיה או עניין, אכנס לעובי הקורה מתוקף תפקידי ומכורח אישיותי, אלמד את הנושא, ואשמיע את קולם מול הגורמים המוסמכים. נציב קבילות החיילים לא אמון לטפל בקבילות לבדן. תפקידו הוא, בין היתר, להיות כתובת ואוזן קשבת לרגשות המשרתים, וזוהי הגישה שאימצתי לחיקי מיום כניסתי לתפקיד.


יתר על כן, אחריות הדיווח היא חובה חוקית, מקצועית ומוסרית המוטלת על כל ממלא תפקיד, ועיקרה – לדווח לממונה על כל מעשה או מחדל, שיש בהם כדי לפגוע בכוחותינו, להזיק להם או להפריע להם בכל דרך שהיא למלא את משׂימותיהם. חובה זו חלה על כל עובדי מערכת הביטחון ובכל תחומי פעילותו".