"זו אחת התקופות הסוערות שאני מכיר מבחינה ביטחונית”, מודה המפקד היוצא של מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, תא”ל צביקה חיימוביץ’, שסיים את תפקידו בשבוע שעבר.
חיימוביץ’ ריאלי. הנחת המוצא של הצבא היא כי למרות השבועיים האחרונים השקטים יחסית בדרום ובצפון, המתיחות בצפון לא תיעלם כל כך מהר, גם אם מלחמת האזרחים בסוריה תסתיים. זאת בייחוד כאשר בישראל כבר העבירו במסרים ברורים, וכנראה גם בפעולות בשטח, שחיל האוויר ימשיך לפעול בסוריה נגד ההתבססות האיראנית והתעצמות חיזבאללה, גם לאחר סיום מלחמת האזרחים. “מה שאתה רואה מעל פני השטח - זה כמו מה שנמצא מעל פני הים”, הוא אומר. “אתה לא רואה מה קורה מתחת לפני הים. מעל פני הים לכאורה יש שקט, יש תיירות פנים וחוץ, וזה מצוין לאזרחים, לחברה, למדינה. אבל מתחת לפני השטח מתרחשים תהליכים שהם בתנועתיות ובהתעצבות קבועה בשנים האחרונות”.
במידה רבה הנתונים הסטטיסטיים מספרים אולי בצורה המדויקת ביותר עד כמה השנה האחרונה הייתה יוצאת דופן מבחינה ביטחונית: ב־75% מהזמן כל הכוחות הסדירים והיחידות של מערך ההגנה האווירית היו פרוסים בשטח באופן מלא. נוסף לכך גויסו כוחות מילואים בתקופות מתוחות, שבהן מדינת ישראל לא הייתה רחוקה ממלחמה שעמדה בפתח. לתפיסתו של חיימוביץ’, מערכות ההגנה מרחיקות את המלחמה, וישראל תגדיל באופן משמעותי את תקציבי ההגנה גם בשנים הקרובות.
חיימוביץ', בתחילת שנות ה־50 לחייו, שפורש כעת מצה”ל לאחר 33 שנה, התגייס ב־1985 ומילא מגוון תפקידים בחיל האוויר. בין היתר, שימש כמפקד גדוד 946, כמפקד מגמת פיקוד בבית הספר להגנה אווירית, כראש ענף תורה והדרכה במפקדת הגנה אווירית, כמפקד אגד נ"מ צפון וכמפקד כנף 167. באוגוסט 2015 מונה למפקד מערך ההגנה האווירית. הוא מתגורר בצור יגאל, נשוי לסיגל ואב לשניים. מי שיחליף אותו כעת כראש מערך ההגנה האווירית הוא תא”ל רן (רנכו) כוכב.
בינתיים, חיימוביץ’ מוטרד מאוד ממה שהוא מכנה “האיום האווירי החדש”. “האיום הזה מורכב ממל”טים, ממזל”טים ומרחפנים, שהם יותר נמוכים, יותר מהירים ויותר קטלניים”, הוא אומר. “לפני שלוש וחמש שנים היו כאלה שאמרו שהאיום האווירי נעלם, אבל למעשה הוא רק שינה מצב”.
בזעיר אנפין, הקושי בהתמודדות עם טרור העפיפונים מצביע על הקושי האפשרי במציאת פתרונות צבאיים לטכנולוגיות שלעתים קיימות כמוצר שלם בשוק האזרחי. בחיל האוויר מתבצע בימים אלו מחקר עמוק בניסיון למצוא פתרונות להתמודדות עתידית עם רחפנים. חיימוביץ’ טוען שזמן הפיתוח וביסוס היכולת המבצעית נגד האיום החדש עשוי להימשך כשלוש שנים.
אבל חיימוביץ’ טוען שהאתגרים הללו לא חייבים להגיע רק במלחמה כוללת וגדולה. “אנחנו חוזרים להשתמש במתודות של פעם ממלחמה גדולה; חוזרים לימי קרב. בשנה האחרונה לא היו מלחמות גדולות, אבל היו ימי קרב, וזה בפירוש תרחיש שיכול להתממש גם בשנה הקרובה”, הוא אומר. “האויב ינסה להפתיע באמצעים חדשים, בניסיון לעקוף את היתרון הטכנולוגי של חיל האוויר וצה”ל. זו לא צריכה להיות מלחמה בסגנון יום כיפור. אין כבר מלחמות גדולות. הסיפור זה לא רק הכמויות, אלא גם עניין של בחירות. הרי יש לך א־סימטריה במלחמה הזאת. אנחנו כצבא רוצים לקצר את ההיערכות, ואילו הם רוצים להאריך את המערכה. לכן אנחנו לא רוצים לאפשר להם התחמשות באלפים, מה שיאפשר להם עימות לאורך זמן”.
“הנושא של כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"ם) הוא כבר סיפור אחר. מעבר לשימוש בשנה האחרונה שבוצע בסוללות הפטריוט, התפיסה המובילה בהתמודדות העתידית עם הכטב”מים היא בוורסטיליות של מערכות ההגנה האוויריות הקיימות. אני מלווה את כיפת ברזל מהיום הראשון שלה. חוץ מהשם והכותרת, אי אפשר להשוות בין כיפת ברזל של תחילת הדרך לזו של היום. אין לזה אח ורע בעולם. בתחרות הזאת אתה נדרש כל הזמן ללמוד, לעדכן ולשפר את המערכות, וזה בסוף מביא אותך ליכולות טובות הרבה יותר. אנחנו צועדים לעבר יותר ויותר מערכות ורסטיליות שיודעות לעשות גם וגם. טילי יאחונט יוכלו בעתיד להתמודד גם עם טילי שיוט, כיפת ברזל תוכל להתמודד עם נשק תלול מסלול. זה נותן הרבה יותר גמישות. הבאנו את המערכת של כיפת ברזל לפעול ביכולות ובתנאים שגם מי שייצר אותה לא מאמין להן. הניסויים של כיפת ברזל הצליחו מעל ומעבר, והיכולת מוכחת ומשתפרת”.
“שינינו בשנים האחרונות את כל תפיסת ההגנה האווירית", מבהיר חיימוביץ'. "היום אנחנו במצב של טשטוש גזרות האחריות בין המערכות ומעבר מתפיסה של שכבות פעולה לשילוב ואינטגרציה מבצעית. הרעיון בסופו של דבר הוא לפתח מערך שבו מערכות ההגנה השונות מדברות אחת עם השנייה ופועלות על פי הצורך”.
כשנסראללה מדבר בנאומים שלו על פגיעה בחיפה או בחדרה, אין לנו פריווילגיה לא להתייחס לדברים האלה. זה מחייב אותנו לשפר את היכולת, את המענה ואת תפיסות ההפעלה כדי להיות מוכנים. כשיפגוש אותי האיום של נסראללה, הוא ימצא יכולות בהגנה ובהתקפה. אני אומר את זה מתוך ידיעה. זו התוצאה של המרוץ בשנים האחרונות”.
“האמירות שאני שומע על עלות כספית של טילי היירוט אל מול מחיר הטיל - זו דמגוגיה בגרוש. להגיד שקסאם או גראד עולים 1,000 שקל מול טיל מיירט של 100 אלף דולר – זו אמירה סתמית. את הבדיקה צריך לעשות בהסתכלות רחבה יותר: מה היה הנזק שנגרם כתוצאה ממלחמה, הפסד ימי עבודה, נזק לרכוש, אובדן תחושת הביטחון והשלכות על תיירות”.
ביולי האחרון עלתה מערכת קלע דוד לכותרות. על רקע אזעקות שהופעלו בצפון וקולות של פיצוצים, התברר כי סוריה ירתה טילים בליסטיים במסגרת המלחמה המתנהלת בה. מכיוון שהיה חשש שהם ייפלו בשטח ישראל, שיגר צה”ל לראשונה שני טילים של מערכת קלע דוד בניסיון ליירט אותם. לעומת כיפת ברזל, שהצליחה ביירוט כבר במבחן הראשון שלה ב־2011, זה של קלע דוד הסתיים בכישלון. המיירט הראשון של קלע דוד השמיד את עצמו מעל הכנרת וחלקיו נפלו בישראל. המיירט השני נפל בשטח סוריה והחטיא את המטרה. בעקבות כך עלה חשש ששבריו, אם יש כאלה, יגיעו לבעלות הברית של אסד והן ינסו ללמוד את הטכנולוגיה המתקדמת שפיתחו ישראל וארצות הברית.
“זו הייתה הפעלה מבצעית ראשונה”, אומר כעת חיימוביץ’. “הסורים ירו עשרות טילי SS-21 בפרק זמן קצר, במסגרת המלחמה הפנימית, ופגעו 500 מטר מזרחית לגדר. היינו צריכים להחליט אם ליירט, ואם זה בשטח ישראל או לא. ראינו שבשאר המקרים הנפילות היו בשטח הסורי. אף אחד מהטילים לא פגע בשטח מדינת ישראל. אם זה היה מכוון לשטח ישראל, זה היה מיורט”.
חיימוביץ’ מבהיר שזוהי תקלה טכנית שנמצאת בטיפול. “אנחנו בעיצומם של תהליכים. ביצענו שינויים מול התעשיות הביטחוניות, שינויים של תוכנה, למדנו מהאירוע הזה הרבה והמערכת משתפרת”, הוא אומר. “מבחן האמת הוא בסוף הפלטפורמה הטובה ביותר לשינוי. החיכוך המבצעי הוא שדה הניסויים הכי טוב שיש לנו”.
חיימוביץ’ גם מתגאה בשילוב נשים במערך שלו. “שילוב הנשים במערך ההגנה האווירית הוא מהוותיקים בצה”ל, כבר יותר מ־17 שנה”, הוא אומר. “35% מהמשרתים במערך הן נשים. שליש מבוגרי קורס הקצינים הן נשים, ולפני כמה חודשים מונתה סמג”דית ראשונה בקלע דוד. יש לנו היום מפקדת סוללה בכל אחת ממערכות הנשק, וברור שבשנים הקרובות יהיו גם מג”דיות”.
התרעות פיקוד העורף