אזהרת ראש השב"כ (דוד זיני) בקבינט.
הקמת תשתיות צבאיות: ראש השב"כ התריע על כך שזוהו אינדיקציות להתארגנויות בעלות אופי צבאי ועל ניסיונות להקים "גדודי טרור" חמושים בנגב.
בעקבות הדיונים והוויכוחים שפרצו בין מערכות האכיפה (כמו הביקורת מצידה של המשטרה על הניסוחים הללו), פרסם השב"כ מידע על סיכול ומעצר של חוליות מקומיות שתכננו פעילויות טרור.
מדיניות ראש הממשלה בנימין נתניהו
בעקבות האזהרות והדיווחים הביטחוניים:
ראש הממשלה הנחה את כלל זרועות הביטחון, כולל השב"כ, צה"ל והמשטרה, להגביר באופן משמעותי את הנוכחות והאכיפה בדרום, ולטפל בפזורה בנגב בראייה ביטחונית וסיכולית ולא רק כפשיעה אזרחית.
השיח העיתונאי: השוואות לחמאס ותפיסת איום לאומני
במקביל לדיווחים של מערכת הביטחון, פורסמו במספר כלי תקשורת ומאמרי דעה ניתוחים חריפים המזהירים מפני ההשלכות של אובדן המשילות והקמת המיליציות בנגב:
איום דמוי-חמאס: בחלק מהכתבות והפרשנויות נטען כי השילוב של כמויות נשק אדירות (שהגיעו מהברחות גבול ומפשיטות על בסיסי צה"ל), היעדר משילות רשמית והשפעה אידיאולוגית מבחוץ, הופכים גורמים קיצוניים בפזורה לאיום הדומה באופיו ובסיכונו לארגוני טרור כדוגמת חמאס.
במאמרים אלו מודגשת הטענה כי חלקים מסוימים בציבור זה אינם רואים את עצמם כחלק מהמדינה, אלא מפתחים זהות פלסטינית-לאומנית הרואה במדינת ישראל אויב, דבר המגביר את החשש מתרחיש של אירוע חבלני רחב היקף מתוך שטחי המדינה.
מורכבות ומענה של ההנהגה המקומית
מנגד, מנהיגים בציבור הבדואי וראשי רשויות בדרום מציגים תמונה מורכבת: רבים מציינים כי הרוב המכריע של הציבור הבדואי מעוניין בחוק, בסדר ובביטחון, ואף סובל בעצמו מאלימות וארגוני הפשיעה.
לצד הדרישה לפעילות ביטחונית תקיפה נגד חוליות הטרור והפשיעה הקשה, עולה הקריאה שלא להטיל כתם על מגזר שלם, אלא להגביר את אכיפת החוק בצורה ממוקדת יחד עם הסדרת התשתיות והתעסוקה באזור.
מי שסבור במדינת ישראל כי הפתרון להקצנת האוכלוסייה הבדואית בנגב הוא טיפול באמצעות כוח, אינו מבין את המציאות. אין בידי מדינת ישראל יכולת להתמודד עם הנעשה במגזר הבדואי באמצעות המשטרה והצבא בלבד. זאת לא רק מפני שאין כוח אדם מספיק לביצוע המשימה, אלא גם מכיוון שהבדואים הם אזרחי ישראל, המדינה אינה יכולה לגרש אותם ואינה יכולה להילחם נגדם בנשק.
לכן, גישה זו מביאה עמה מלחמה אבודה מראש. הפתרון היחיד שעומד לרשות הממשלה הוא להסדיר את היחס לאוכלוסייה הבדואית כאזרחי ישראל לכל דבר ועניין. הדבר נדרש הן מבחינת תנאי המחיה והתשתיות - כבישים, בתים ראויים למגורים, חשמל ומים, והן מבחינת מוסדות חינוך, תעסוקה הולמת, לימודים ברמה גבוהה והכשרה מקצועית.
ברצוננו לציין כי כאשר במערכת החינוך נחסמת דרכם של אלפי בני נוער נושרים בגילאי שלוש עשרה עד שמונה עשרה להשתלבות עתידית נורמטיבית באמצעות רכישת השכלה, אלפי הנושריים הללו מנותבים כחלופה לשולי החברה ואף מחוצה לה. הנשירה מייצרת באופן ישיר ואקום חלקלק ומסוכן של בני נוער חסרי מעש, החשופים להדרדרות מהירה למעגלי פשיעה ומזינים את הפשיעה הגואה בנגב.
אלפי הצעירים הנושרים חסרי מעש ואופק הופכים ליעד גיוס מיידי ואטרקטיבי עבור ארגוני פשיעה מכל סוג, ואף עבור גורמים לאומניים קיצוניים עד כדי טרור. מציאות זו מערערת את הביטחון האישי והציבורי של תושבי הנגב, יהודים ובדואים כאחד, והיא בעלת השלכות קשות על הביטחון האזרחי, תוך פגיעה ישירה בחוסנה ובביטחונה של מדינת ישראל.
הדרך הטובה ביותר לטפל בנשירה ובהשלכותיה היא למנוע אותה מלכתחילה. הדרך הטובה ביותר לבלום את הפשיעה וההקצנה בקרב האוכלוסייה הבדואית היא שיפור דחוף במערכת החינוך, תוך הגברה דרמטית של הפעילות והיעילות למניעת נשירה גלויה וסמויה והחזרת הנוער למסגרות החינוכיות.
נשירה (גלויה וסמויה) קשורה במישרין לאובדן השכלה ולחוסר יכולת להשיג בהמשך תעסוקה מכבדת, ומביאה לתסכול, לשנאה נגד הריבון ולהתחברות מיידית לפשיעה ולטרור. מכאן נדרשת פעולה דחופה לטיפול במגזר הבדואי מהשורש, להעמיד אותו על הרגליים הן בתנאי המחיה והתשתיות והן במסגרות הלימוד לכל הגילאים, למנוע נשירה של בני נוער לרחוב בגילים צעירים ולטפח את יכולותיהם להגיע להישגים לימודיים ראויים.
אם לא נעשה זאת, נימצא תוך זמן קצר במצב של "מדינה בתוך מדינה", המציב איום קשה מאוד על מדינת ישראל, כאשר רבים מהבדואים עלולים להצטרף לאויבינו בשעת מלחמה.
התרעות פיקוד העורף