למי אכפת? | ד"ר עדו נתניהו

"איך הם יכולים להגיב באדישות כזו?", הזדעק חברי בטלפון. "ואיך יש רבים שבכלל לא מוכנים לשמוע מכל זה? הם אולי שומעים באוזן אחת, אבל זה יוצא להם מיד באוזן השנייה! אני לא מבין!".

התשובה לאדישותם היא פשוטה. היא קשורה לחינוכם, שהטמיע בהם את עקרון היסוד של השמאל מאז ימי ראשית הקומוניזם: המטרה מקדשת את האמצעים. ומהי המטרה בימינו? להפיל את הימין באמצעות הפלת מנהיגו, וכך לתפוס את השלטון. ואם השגת המטרה תלויה בביצוע עבירות פליליות, בזיהום ההליך הפלילי, בעקיפת ההליך הדמוקרטי של החלפת השלטון - אז מה בכך?

כשאלוביץ' סירב לשקר

לבני שיחו של חברי באמת לא אכפת שהמשטרה פתחה ללא אישור בחקירה של ראש ממשלה ששנוא עליהם כל כך, וזאת בניגוד לחוק יסוד; שהמשטרה הפעילה תרגילי חקירה בלתי חוקיים נגד ניר חפץ כדי להפוך אותו לעד מדינה; ושהמשטרה פעלה כדי להפוך את שלמה פילבר לעד מדינה לפני שהיועמ"ש אפילו אישר חקירה נגד ראש הממשלה, ועשתה זאת על בסיס המצאה של אירוע שלא היה ולא נברא (שלא לדבר על כך שהשעות הקריטיות שבמהלכן "הסכים" פילבר להיות עד מדינה איכשהו לא הוקלטו ולא באמת תועדו, ומי יודע מה בדיוק קרה שם).

גם לא באמת אכפת להם שבוצעו עבירות פליליות חמורות כשניסו להפוך את שאול אלוביץ' לעד מדינה - אלא שהוא סירב בכל תוקף לומר לחוקרים דבר שקר. כך גם לא אכפת להם שהיועמ"ש חתם על כתב האישום בלי שטרח לדעת מהי תכולת ה"נתונים" שמהווים לכאורה את ה"שוחד" שראש הממשלה כביכול קיבל (ואולי, מי יודע, הוא חשש שאם יבדוק, יגלה שהתכולה היא... אפס).

לא אכפת להם, כי אצלם שמירה על החוק וקיום הוראותיו נמצאים כאמור במדרגה נמוכה מהמטרה הפוליטית העליונה, שהיא שליטת "הנאורים".

אבל לא רק ציות לחוק מתגמד לעומתה, אלא גם החוק עצמו - לפחות על פי תורת "העליונים". כי כאשר בית המשפט העליון רוצה - ונראה שהוא רוצה בכך לעיתים תכופות - הוא בוחר להתעלם מהחוק, גם כשלשונו נהירה וברורה לכל, ולפסוק בניגוד לו; וברצונו, אין הוא מתעלם מהחוק אלא פשוט מבטל אותו, ודאי כשמדובר בחוק יסוד שמאיים על שליטתו הפוליטית של השמאל במערכת המשפט ובמנגנוני השלטון של המדינה. המטרה זהה: שמירת ההגמוניה. וזהה גם העיקרון שהמטרה הנעלה מקדשת את האמצעים להשגתה.

אלא שזה לא ילך להם - לא עוד. ממדי הרפש של הנאורות הנפלאה התגלו לציבור, ומרבית האזרחים אינם מוכנים עוד להריח את הצחנה העולה ממנו או להמשיך להיות כבולים בכבלי ההגמוניה - גם לא לזמן קצר.