פירוק וסיפוח או היפרדות מדינית – מדינת ישראל חייבת להכריע

לקראת הבחירות הקרובות, מבקש ארגון MIND Israel להסיט את הדיון הציבורי מהשאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה לשאלה אילו הכרעות היא תהיה חייבת לקבל כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. במסגרת פרויקט מיוחד העוסק באיומים הקיומיים על ישראל, אנו מפגישים בין אישים המייצגים תפיסות עולם שונות ומציגים בפניהם שאלות זהות על עתיד המדינה. הפעם יו"ר מועצת יש"ע ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, מציגים שתי תפיסות עולם שונות על עתיד המפעל הציוני ועל השאלות כיצד מבטיחים את קיומה של ישראל מול האיומים מבחוץ והסכנות מבית וכיצד מתמודדים עם המציאות הדמוגרפית שבין הים לירדן, באופן שיבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?

"הדרך להבטיח את עתיד ישראל: גבולות בני הגנה, חתירה לשלום וחיזוק החברה"

התנועה הקיבוצית יודעת את מחיר המלחמה. התנועה איבדה רבים מבניה במלחמות ישראל, ובישיבתה על קו הגבול.

טבח שמחת תורה לא יכול לחזור על עצמו לעולם. זו חייבת להיות התחייבות שלנו לדור הצעיר. יש צורך בשידוד מערכות בכל הדרגים ובכל הרמות – בממשלה, בכנסת, בצבא, במודיעין ועוד.

עלינו לחזק את ההתיישבות בגבולות הארץ, ועל מדינת ישראל ליצור חיץ ביטחוני בין אויבינו לבין אזרחי המדינה באמצעות גבולות ברי הגנה.

אך אנו זוכרים כי הערובה הבטוחה ביותר לביטחון העם היהודי בארצו היא השלום, ועלינו לשאוף להסדרים מדיניים.

יגאל אלון, ממייסדי קיבוץ גינוסר, שהיה שותף לגיבוש תפיסת ההגנה של מדינת ישראל, הזהיר כי: “דור שיחדל להאמין בשלום, עלול להחמיץ את ההזדמנות לשלום כשהסיטואציה ההיסטורית תזמן זאת”.

אך איום לא פחות גדול על מדינת ישראל הוא סכנת ההתפרקות מבפנים. כפי שראינו, ההתמוססות הפנימית משחקת לידי המבקשים להשמידנו.

אם מדינת ישראל חפצת חיים, עליה לפעול לחיזוק החברה הישראלית, לחיבורה ולאיחודה.

מדינה יהודית ודמוקרטית צריכה לפעול לפיתוח הארץ עבור כל תושביה – יהודים, ערבים, דרוזים וצ’רקסים – ולמען פיתוח כל חלקיה.

על המדינה להשקיע משאבי עתק בחיזוק ובפיתוח הפריפריה הישראלית: בתי חולים מעולים בגליל, תעסוקה בנגב, רכבת לקריית שמונה, חקלאות ותעשייה משגשגות בגבולות, תיירות בגולן – והרשימה עוד ארוכה.

אם מדינת ישראל לא תפעל להצבת הפריפריה במרכז, היא עלולה להיוותר בלי חלקי ארץ שלמים. ההתנתקות מהנגב ומהגליל תהיה בכייה לדורות ופגיעה אנושה במפעל הציוני.

חברת המופת שהיתה עמוד האש לפני המחנה חייבת לחזור להיות משימת הדור, חברה מתוקנת, טובה ומטיבה עם כלל אזרחיה. חברה המציבה את האדם ואושרו במרכז, ומבקשת להיות אור לגויים.

חברה המחזקת את השירותים הציבוריים, משקיעה בחינוך ובבריאות, מצמצמת פערים ונאבקת בגזענות, באלימות ובפשיעה בכל המגזרים.

התנועה הקיבוצית, המיישבת את ישראל מאילות שבדרום, דרך גלגל שבבקעה ועד דן שבצפון, חיה לצד יישובים ערביים ומבקשת יחסי שכנות טובה. אנו יודעים לחיות בקיום משותף.

אך לצד זאת, אנו תובעים מכלל האוכלוסיות במדינה, ובתוכן החברה הערבית, לפעול לשוויון בנטל, במסגרת שירות אזרחי או חברתי.

השוויון בנטל של כל הקבוצות בישראל הוא צו השעה, לא רק לנוכח הצרכים הביטחוניים והאזרחיים ההולכים וגדלים, אלא גם כדי ליצור אמון, לגבש אתוס ישראלי מאחד ולהתחבר סביב משימה משותפת.

יש בישראל שעת כושר לחיבור, לצעידה משותפת ולקבלת החלטות היסטוריות. על הנהגת המדינה מוטלת האחריות שלא להחמיץ את ההזדמנות.

"הדרך להבטיח את עתיד ישראל: לפרק את הרשות הפלסטינית ולהחיל ריבונות ביהודה ושומרון"

תמיד היה מי שהפחיד אותנו שהמפלצת של האויב גדולה ומסוכנת, ולכן צריך להמשיך להאכיל אותה. בשבעה באוקטובר קרסה התפיסה הזאת. ישראל חייבת לעבור מהכלה להכרעה ולהחיל ריבונות בבנימין, יהודה ושומרון. ההרים החולשים על תל אביב, נתניה ונתב״ג הם חגורת הביטחון של המדינה.

נדרש ביטול הסכמי אוסלו ופירוק הרשות הפלסטינית ומנגנוניה החמושים. כ־60 אלף חמושים בלב הארץ הם איום על תל אביב ונתניה. אסור לחכות שיפנו את נשקם לעברנו. צריך לפרק את הכוח החמוש ולחסל את תשתיות הטרור וההסתה. האחריות הביטחונית וחופש הפעולה חייבים להיות בידי ישראל.

הריבונות חייבת להתבטא בהקמת יישובים, בחיזוק החוות ובפיתוח תשתיות. ההתיישבות מבססת נוכחות במרחבים האסטרטגיים ומחזקת את ההגנה על המדינה כולה. קו על מפה לא מגן על מדינה.

מול איראן ושלוחותיה, וגם מול איום אפשרי מטורקיה, נדרשים יוזמה, עליונות צבאית, כוחות יבשה חזקים, ייצור ביטחוני עצמאי ומיגון העורף. בתוך ישראל צריך לפרק את הנשק הבלתי־חוקי ולהכריע את ארגוני הפשיעה. את הברית עם ארצות הברית יש להעמיק כברית של ערכים ואינטרסים, לצד יכולת עצמאית להגן על עצמנו.

המודל המדיני: ריבונות ישראלית וממשל עצמי בערים הערביות

ביהודה ושומרון חיים, לפי ההערכות שעליהן אנו נשענים, בין 1.8 ל־2.5 מיליון ערבים. זה רחוק מהמספרים שמנופפים בהם כדי להפחיד את הציבור. אין ספירה אמינה ומוסכמת, ורישומי הרשות אינם מבחינים כראוי בין מי שחי כאן, מי שהיגר ומי שנפטר. על בסיס נתונים כאלה לא מוותרים על ביטחון המדינה.

התוכנית שלנו ברורה ומוסדרת: פירוק הרשות הפלסטינית, ביטול החלוקה לשטחי איי, בי וסי והחלת ריבונות ישראלית בשטחים הפתוחים ובמרחבי ההתיישבות - כ־80 אחוז מהשטח. בערים הערביות יפעלו ממשלים עצמאיים לניהול החיים האזרחיים. האחריות הביטחונית בכל המרחב תהיה ישראלית. איננו רוצים לנהל את חייהם האזרחיים של הערבים, ולא נאפשר להם לאיים על חיינו.

כך נמנע השתלטות על השטחים הפתוחים, טבעת חנק סביב היישובים והקמת בסיסי טרור מעל מרכז הארץ. הממשלים המקומיים יעסקו בחינוך, בתשתיות ובשירותים לתושב. אנחנו נקדם תעסוקה ופיתוח כלכלי. מי שרוצה לחיות בשלום יוכל לחיות היטב. מי שבוחר בטרור ייעצר וייענש.

גם הגירה מרצון היא אפשרות לגיטימית. אנשים ממזרח אירופה ומכל העולם עוברים למדינות אחרות כדי לבנות עתיד טוב יותר. מדוע דווקא לערביי יהודה ושומרון ועזה מבקשים לשלול את הבחירה הזאת? מי שרוצה לצאת מרצונו צריך לקבל אפשרות וסיוע. מי שרוצה להישאר ולחיות בשלום צריך לקבל הזדמנות לשגשג.