המסרים של חומייני גרמו לארצות הברית לנטוש את בן הברית הנאמן, השאה הפרסי, ולהפעיל לחץ על הצבא האיראני – שהכיר את מהותו וכוונותיו של חומייני – לקבל את משטר האייתוללות. ארצות הברית כמהה להימנעות מעימות צבאי. חומייני גם סיפק את להיטות ארצות הברית להבטחת אספקה סדירה של נפט מהמפרץ הפרסי ולשיתוף פעולה כלכלי עם איראן. זאת, תוך התעלמות מהתפקיד המרכזי של דת ואידאולוגיה קנאיות בעיצוב החזון, האסטרטגיה והמדיניות של המשטר האיראני. האידיאולוגיה השיעית הקנאית, שאינה נתונה למשא ומתן, מחייבת את ייצוא המהפכה האסלאמית, את הפלת כל המשטרים הסוניים ואת הכנעת המערב ה"כופר", ובמיוחד את "השטן האמריקאי הגדול".
ב-2026, משטר האייתוללות משכלל את הטקטיקה ומפגין יכולות יוצאות דופן במשא ומתן עם ארצות הברית, בסיוע – מכוון או בלתי מכוון – של "המועצה הלאומית האיראנית-אמריקאית" (NIAC) ושל "מכון קווינסי" הבדלני והפרו-איראני, שמקדמים יעדים מרכזיים של משטר האייתוללות, כגון הימנעות מסנקציות חריפות וממתקפה מצד ארצות הברית. בכך הם מחריפים את אי-היציבות האזורי והעולמי, וגם את דיכוי האוכלוסייה האיראנית.
האם ארצות הברית נחושה לחזור על הטעויות הקריטיות של 48 השנים האחרונות, או להימנע מהן?