ולזה מצטרפים הפרסומים על פעילותו למען תדמיתה של קטאר בזמן המלחמה, שאותה הוא מכחיש. ככל שהדברים נכונים, בעיניי יש כאן הפרת אמונים במובן המהותי של המילים. אינני מדברת על הגדרת העבירה בחוק, אלא על האמון שנותנים הציבור וראש הממשלה באדם העובד בסביבתו הקרובה. כיצד אפשר לייעץ לראש ממשלת ישראל ובמקביל לעבוד בקידום האינטרסים של מדינה זרה?
הדבר נכון גם אילו היה מדובר במצרים או בהולנד, מדינות שיש לנו יחסי שלום איתן. המחויבות של מי שעובד בכל משרד ממשלתי, ובוודאי בלשכת ראש הממשלה, היא בראש ובראשונה למדינת ישראל ולאזרחיה. עבודה במקביל לקידום אינטרסים של ממשלה זרה מעמידה את המחויבות הזאת בניגוד עניינים מהותי. לא צריך להיות משפטן כדי להבין זאת. ועל אחת כמה וכמה בזמן מלחמה, החובה הזאת מקבלת משנה תוקף.
גם אם לדעתו נפלה טעות, באיזו סמכות הוא מתקן אותה בעצמו? תיעוד רשמי של שיחות ראש הממשלה בבוקר האסון אינו דף פרטי. תיקון מחייב בדיקה, הסבר ותיעוד של השינוי. בוודאי כשמדובר בדקות גורליות של האומה. אם פעל בתיאום עם ראש הממשלה ואם לאו, בשני המקרים זה רע מאוד. ראינו בעבר כמה כוח מצטבר בידי האנשים שבפתח הלשכה הזו.
כשאיש לשכה מתקשר לפקיד ומבקש לקדם עניין כלשהו או נותן הוראה, מי שמולו עשוי לשמוע בקולו את קולו של הבוס. הקרבה הזאת מעניקה כוח עצום, גם בלי סמכות רשמית.
לא צריך להיות גאון כדי להבין את הגבולות. צריך יושרה ושיקול דעת. ובמקביל, לשולח יש אחריות למעשי שלוחיו. מראש הממשלה נדרש לבחור אנשים שמבינים את גודל האחריות ולפטר את מי שמפר את האמון שניתן בו. גם מי שמעניק להם כוח וגישה אינו יכול להתנער מאחריות כשהם חורגים מסמכותם.
התרעות פיקוד העורף