ישראל רוצה להחזיר לאירופה - אבל יש סיבה טובה להתאפק | בועז גולני

הקולות במערכת הפוליטית לא איחרו לבוא. שרים, חברי כנסת וגורמים נוספים מיהרו לקרוא למענה עוצמתי, החל מהורדת דרג היחסים הדיפלומטיים והטלת מגבלות תנועה על נציגים אירופיים, דרך חרמות נגדיים והדרת חברות בריטיות והולנדיות ממכרזי תשתית, ועד ללוחמה משפטית בערכאות בינלאומיות.

אולם, טוב עשתה ממשלת ישראל כאשר התגברה על דחף הנקם, ואימצה מדיניות מחושבת של ריסון והכלה. כך גם ראוי שתנהג הממשלה הבאה. הימנעות מצעדי תגובה אגרסיביים אינה מעידה על חולשה או התקפלות; היא מהווה בחירה מושכלת המשרתת את האינטרס הלאומי של ישראל לטווח הארוך.

קריאות לתגובה עוצמתית מתעלמות מהמציאות: צעדים תגובתיים במישור הדיפלומטי והכלכלי לרוב לא יעילים, ועלולים להשיג תוצאה הפוכה. במישור הדיפלומטי, סגירת דלתות והורדת דרג היחסים מנתקות את מעט ערוצי ההשפעה והשיח השקט שנותרו לנו בלונדון ובאמסטרדם.

במישור הכלכלי, השוק הישראלי אינו בעל מנוף לחץ שיכול להכניע את כלכלת בריטניה או הולנד. צעדי חרם או הדרת חברות אירופיות ממכרזים לא יענישו את אירופה, אלא יפגעו בחברות ישראליות ויעניקו רוח גבית לתנועות החרם בעולם.

אירופה נמצאת בפתחו של תהליך עומק פוליטי, שבו המטוטלת צפויה לנוע באופן מובהק ימינה. בנובמבר הקרוב בספרד, באביב 2027 בצרפת, ומאוחר יותר גם בבריטניה.

אם ישראל תיגרר למהלכים כוחניים - הסלמה משפטית, סנקציות או צעדים הפוגעים בסחר ההדדי - הם יתקבלו באירופה כפגיעה באוכלוסייה האזרחית. הם לא יתקבלו בעין יפה גם על ידי מפלגות הימין והמרכז-ימין שיעלו לשלטון בשנים הקרובות.

מדיניות של איפוק ואחריות תותיר את הדיאלוג פתוח. היא תאפשר לממשלות החדשות באירופה להפוך את המגמה, לבטל את צעדי קודמותיהן ולפתוח דף חדש ביחסים עם ישראל, מבלי שהן יצטרכו "להתקפל" מול מדינה שנקטה נגדן צעדים לעומתיים.

שיקול קריטי נוסף, שנעדר כמעט לחלוטין מהקריאות לצעדי תגובה עוצמתיים, הוא גורל הקהילות היהודיות ברחבי אירופה. קהילות אלו ניצבות כיום בחזית, וסובלות מגלי אנטישמיות גואים שלא נראו כדוגמתם עשרות שנים. תגובה ישראלית לא תיתפס כצעד של הגנה עצמית, אלא תנוצל על ידי גורמים קיצוניים כדי לתדלק את האנטישמיות. אחריות ישראל כמדינת העם היהודי היא לקחת בחשבון גם את ביטחונם של אחינו ואחיותינו בתפוצות.

התגברות תקיפות של פורעים יהודים נגד פלסטינים ותומכיהם מישראל והעולם ביו"ש, ובמיוחד פגיעה בדיפלומטים אירופאים, עלולות להחריף את עוצמת הסנקציות. חייבים להתגבר על הכעס ולחשוב אסטרטגית. תרגום הזעם למדיניות נמהרת של ירי לכל הכיוונים ישחק לידי המבקשים לבודד את ישראל.

הדרך הנכונה היא לספוג את המכה הנקודתית, לעקוף את המגבלות באמצעים שקטים, לסייע לתעשיות הנפגעות למצוא שווקים חלופיים, ולהמשיך בדיאלוג מקצועי מתחת לרדאר. האיפוק של היום יפתח את הדלת לחידוש הבריתות של המחר.