הצהרת נתניהו על פטור מגיוס ללומדי תורה היא רגע מזקק | דן פרי

מערכת הבחירות הזאת הייתה עד כה דלה להפליא ברגעים מכוננים, למעט החריג הטראגי-קומי שבו ינון מגל כינה את גדי איזנקוט "קוף". היום, לעומת זאת, בנימין נתניהו סיפק אמירה משמעותית להפליא בעקבות עיכובם של חרדים משתמטים בנתב"ג: " צריך לשמר את עולם התורה ...  אבל מי שלא לומד - שיילך להתגייס".

כמיטב המסורת, נתניהו מתעתע. מי שלא עוצר לרגע עוד יחשוב שביבי הגיבור דורש גיוס. אבל מה שבאמת אמר זה שלימוד תורה צריך להקנות לגבר צעיר וכשיר פטור משירות צבאי. זה מה שהמפלגות החרדיות דורשות, ומה שנתניהו הבטיח להן כשהקים את הקואליציה שלו ב-2022. המאמץ נתקל בהתנגדות מצד קומץ חברי כנסת, ובהם יולי אדלשטיין, ואנשים כאלה כנראה כבר לא יהיו בליכוד.

הצהרת נתניהו מבהירה שאותו הסדר נותר יעדו, ושקואליציה עתידית שתהיה תלויה במפלגות החרדיות תפעל לביצורו. אסור לציבור הישראלי לאפשר זאת, והסוגיה הזאת חייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות של כל בוחר ובוחרת.

ממדי הבעיה מדהימים. עשרות אלפי גברים חרדים בגיל גיוס נמצאים מחוץ למערכת הגיוס, ולפי הערכות מסוימות מספרם מתקרב ל-100 אלף. רבים מהם רשומים כתלמידי ישיבות, אף שמידת העיסוק שלהם בלימוד תורה בפועל משתנה מאוד.

יתרה מכך, כלל לא צריך לשנות אם הם תלמידים פייק. מדוע לימוד תורה אמור להקנות זכות יתר שאינה ניתנת לישראלים הלומדים פיזיקה, רפואה, הנדסה, פילוסופיה, מנהל עסקים או משפטים? מדינה הנלחמת על קיומה זקוקה לחיילים, והחייבת לחלק את נטל ההגנה באופן הוגן.

אין מדובר כאן במקביל לקומץ ספורטאים שמביאים לישראל מדליות וכבוד — השוואה שדוברים חרדים אוהבים במיוחד, ושמשקפת את הזלזול שלהם בחיים החילוניים. ההשוואה הרלוונטית היא לקומץ "תלמידי חכמים" שבן-גוריון פטר מגיוס, ועל כך אכן יש מקום לדיון.

ההשלכות חורגות הרבה מעבר לצבא. ישראל בנתה מערכת תמריצים מעוותת שבה הישארות במסגרת לימודי התורה משמרת פטורים משירות צבאי, תמיכה ציבורית ואורח חיים המבוסס על תלות כלכלית ממושכת. גברים חרדים רבים נשארים בישיבות ובכוללים עמוק אל תוך חייהם הבוגרים, בעוד שנשותיהם נושאות בפרנסת משפחות מרובות ילדים.

משקי הבית הללו נהנים גם מקצבאות ילדים, מתקציבי חינוך, מסיוע בדיור ומסובסידיות ישירות ועקיפות נוספות. לפי הערכות מסוימות, שווי התמיכות הללו מגיע לכ-15 אלף שקל בחודש למשפחה. בעוד שסטודנטים באוניברסיטאות משלמים שכר לימוד, בחורי הישיבות בפועל מקבלים שכר לימוד. זה מטורף.

התוצאה היא מערכת שמתגמלת בדיוק את ההתנהגות שישראל חייבת לשנות בדחיפות. זו מדינה שיכולתה להגן על עצמה ולקיים צבא מפואר תלויה (מעבר לבריתות הבינלאומיות) בעושרה – וזו נשענת על חינוך מדעי, חדשנות טכנולוגית, יזמות וכוח עבודה מיומן.

הדמוגרפיה הופכת את העניין לקיומי. האוכלוסייה החרדית כבר מהווה כשישית מאוכלוסיית ישראל, ושיעור הילודה המדהים שלה, המתקרב לשבעה ילדים למשפחה, פירושו שאם המגמות הללו יימשכו, בתוך כ-50 שנה ייווצר כאן רוב של "לומדי תורה" שאינם כשירים לעבודה ואינם משרתים בצבא. זה יהיה סופה של המדינה כפי שאנו מכירים אותה.

הסכנה מתעצמת בשל הניידות של האנשים שעליהם נשעןהשגשוג הכלכלי של ישראל. היזמים, המהנדסים, המדענים, הרופאים ובעלי המקצוע המשכילים שלה יכולים למצוא הזדמנויות ברחבי העולם, ולמיליונים כבר יש דרכונים זרים. הם בנו את חייהם בישראל משום שהם מאמינים במדינה ובעתידה, אבל אם יגיעו למסקנה שהתהליך שאני מתאר כבר אינו הפיך, ישראל תחווה את אחת מבריחות המוחות הגדולות בהיסטוריה, ותהליך הפיכתה לאיראן יהודית יואץ.

מוקדם יותר השנה ארגן עבורי ידידי, הרב הרשל גרוסמן, מפגש עם רבנים בכירים הקשורים לישיבות מיר וחברון, בין היתר. הם היו אנשים אדיבים ונעימים, והשיחה הייתה מאלפת דווקא משום שדיברו בפתיחות רבה על חזונם לעתידה של ישראל. הם הבהירו את התנגדותם ללימודי ליבה מחייבים ולשירות צבאי, ואת זלזולם בעבודה רגילה, בכל מקרה שבו אלה מתנגשים עם חיים המוקדשים ללימוד תורה. יש להם תחושת הביטחון שלהם בכך שהשינוי הדמוגרפי יעניק בסופו של דבר לקהילתם כוח פוליטי מכריע.

חרדים רבים מדברים בהתלהבות על סנהדרין עתידית ועל בית מקדש. הדבר יאפשר לנו, על פי התורה שנתניהו כל כך מאמין בה, לסקול למוות אנשים בגין חילול שבת.

שורשיו של ההסדר הפוליטי המקיים את המערכת הזאת נעוצים בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר דוד בן-גוריון אישר פטורים מגיוס למספר קטן יחסית של תלמידי ישיבות. מנחם בגין הפך את ההסדר המצומצם הזה לזכות פוליטית רחבה בהרבה לאחר עלייתו לשלטון ב-1977, כאשר נענה לדרישות המפלגות החרדיות בתמורה לתמיכתן.

כך התפתח המערך הנוכחי של פטורים, סובסידיות ואוטונומיה מוסדית, שממשלות בזו אחר זו הגנו עליו כדי להבטיח לעצמן רוב קואליציוני. זהו בית משוגעים שהוא גם מגדל קלפים - ונתניהו הפך את שימורו למרכיב מרכזי בשימור שלטונו. בריאיון היום הוא אף  הביע תקווה שאפשר יהיה להעביר חוק השתמטות עוד לפני השבעת הממשלה הבאה.

החלופה הנדרשת היא שינוי יסודי ומקיף של מערכת התמריצים השולטת בחינוך החרדי, בשירות הצבאי ובתעסוקה. השינוי הזה לא יושג באמצעות הידברות. מי שחושב כך הוא נאיבי. זה יהיה תהליך מורכב, קשה ומסוכן, אבל זה חייב לקרות.

כל ילד צריך ללמוד תוכנית ליבה הכוללת מתמטיקה, אנגלית, מדעים ואת הכישורים הדרושים להשתלבות בכלכלה מודרנית. מצעירים יש לדרוש שירות צבאי או שירות לאומי משמעותי, תוך התאמות במקרי קיצון לנסיבות אישיות. המימון הציבורי צריך לעודד תעסוקה, הכשרה מקצועית והישגים חינוכיים, במקום תלות כלכלית ממושכת.

לימוד תורה יכול להמשיך להיות חלק חשוב ומכובד מהחיים בישראל, אך עליו להתקיים לצד חובות האזרחות וצרכיה של מדינה מתפקדת. צורכי הביטחון של ישראל, שהתעצמו בעקבות שנות מלחמה והנטל העצום המוטל על אנשי המילואים ומשפחותיהם, הופכים את חלוקת האחריות הנוכחית לבלתי נסבלת לחלוטין.

מפלגות המגדירות את עצמן ימניות חייבות להסביר כיצד שימור הסדר שמחליש את הגיוס לצה"ל ומסכן את המדינה הוא מעשה פטריוטי. האם להיות ימני פירושו להאמין שטייס קרב תורם למדינה פחות ממשתמט מגיוס שמתפלל?

ההשוואה שעורכים אנשים כמו יועז הנדל בין המפלגות החרדיות למפלגות הערביות בישראל מוטעית במיוחד. האזרחים הערבים מהווים כחמישית מאוכלוסיית ישראל, ויש לעודד את השתלבותם המלאה יותר בחיים הפוליטיים, הכלכליים והאזרחיים של המדינה. אולי הם אינם שרים את "נפש יהודי הומיה" בהתלהבות, אבל לרוב אינם גורמים נזק.

פוליטיקאי בוגר צריך לדעת להבין סדרי עדיפויות. יועז הנדל, אני מדבר אליך.

לצד הדרישה להטלת אחריות על מחדלי 7 באוקטובר ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית, מצב החירום מול החרדים חייב לעמוד במרכז השיקולים של כל בוחר ובוחרת ביום שלישי הבא