דמיינו אימאם שמועסק בשירות המדינה ומסית ברשתות החברתיות נגד יהודים. קורא ליהודים יצורים פראיים, מבהיר שאין עם נצלן יותר מהיהודים, קובע שכל יהודי שרק מעז להרים יד על ערבי חייבים להרוג ומשמיע תדיר דברי הסתה ובלע נגד יהודים. ברור לכולנו שמהר מאוד אותו אימאם היה מוצא את עצמו בחדר החקירות ושהיו ננקטים נגדו הליכים לרבות סיום העסקתו בשירות הציבורי.
עכשיו דמיינו את אותו הדבר, רק תחליפו את האימאם ברב עיר ואת היהודים בערבים, וראו זה פלא: לא רק שלא ננקטים הליכים נגד אותו רב בגין התבטאויותיו המסיתות אלא שהוא גם ממשיך לכהן כרב בשירות הציבורי ולקבל את שכרו מהקופה הציבורית.
לאורך השנים שלחתי פניות חוזרות ונשנות בדרישה להעמיד לדין את הרב אליהו בשל התבטאויותיו הגזעניות והמסיתות שמהוות הפרה בוטה של הדין המשמעתי לו הוא מחויב כרב עיר. לא רק שהבקשות שלי לא נענו בחיוב ולרוב, לא נענו כלל, אלא שהרב אליהו המשיך להסית ולהתגזען ופשוט לצפצף על הדין המשמעתי שחל עליו.
פסק הדין קבע לראשונה אמות מידה ביחס למה שמותר לרב עיר לומר בפומבי. כך למשל נקבע, שלרב עיר אסור לקרוא לפעול בניגוד לחוק, להתבטא באופן שעשוי לפגוע לבזות או להשפיל אוכלוסיות שלמות או באופן שיש בו לעורר מדנים ואיבה בין זרמים וקהלים שונים בחברה הישראלית. הובהר שאלו התבטאויות שאין להכיר בהן כמסר הלכתי של רב לקהלו.
בהכירי את גרירת הרגליים והסחבת שלעיתים קרובות מדי מאפיינות את האופן בו מתנהלת המדינה בכל הנוגע לאכיפת הדין המשמעתי שחל על רבנים בשירות הציבורי, אמנם לא חשבתי שהמדינה תרוץ לקיים את הוראות פסק הדין, אבל גם לא האמנתי שייקח לה פרק זמן של לא פחות מארבע שנים (!) ושתי בקשות בזיון בית משפט עד שסוף כל סוף יינקט הליך משמעתי נגד הרב אליהו.
באופן מחשיד מאוד, גם אחרי שננקט ההליך המשמעתי, המדינה טענה שההליך המשמעתי הוא חסוי, וסירבה בתוקף לחשוף אילו מבין למעלה מ-300 (!!!) ההתבטאויות בגינן היא התבקשה להעמיד את הרב אליהו לדין, נכללו לבסוף בקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדו ואיזה אמצעי משמעתי ננקט.
בית המשפט פחות השתכנע מטענת החיסיון שהעלתה המדינה וחייב אותה לחשוף בפני את מסמכי ההליך המשמעתי. כשעיינתי בהם, הבנתי בדיוק למה הרב אליהו, וגם המדינה עד שלב די מתקדם, נאבקו בחירוף נפש ממש כדי למנוע את חשיפת המסמכים שמעידים על הליך משמעתי לקוי עד היסוד ומביש ממש שלא הולם בשום צורה ואופן את הכמות העצומה ואת חומרת ההתבטאויות האסורות שהרב אליהו השמיע. כך גיליתי, לתדהמתי המוחלטת, שהשר לענייני דתות והרב אליהו הגיעו להסדר טיעון שהתייחס לארבע התבטאויות בלבד, כולן בעלות גון פוליטי, והטיל על הרב אליהו אמצעי משמעתי קל של התראה.
אל מול שלל ההתבטאויות המסיתות לגזענות נגד ערבים שהשמיע הרב אליהו לאורך השנים, ביניהן, שערביי ישראל הם אויבינו ושונאינו, שהתרבות שלהם היא תרבות של שקר גזל ורצח, שערביי ישראל מוצצים את דמינו ושאסור בתכלית למכור או להשכיר בתים לערבים, הקובלנה המשמעתית הדלה שהוגשה לבסוף נגדו, היא שערורייתית. לא רק שהיא לא עולה בקנה אחד עם הפרמטרים שנקבעו בפסיקת בית המשפט בעניין התבטאויות שאסורות על רבני ערים, אלא שהיא גם משדרת מסר פסול לרבני ערים של אין דין ואין דיין ופוגעת פגיעה קשה באמון בשלטון חוק.
במציאות הישראלית בה הסתה לגזענות נגד הציבור הערבי מצד חברי קואליציה הפכה לחזון נפרץ במהלך כהונת הממשלה הנוכחית, נראה שהימנעות השר לשרותי דת מלהעמיד לדין משמעתי את הרב אליהו שהפך את ההסתה לגזענות נגד ערבים לאחד מסימני ההיכר שלו, עולה בקנה אחד עם הערכים להם מחויבת הקואליציה הנוכחית. כהנא לא צדק, אך הסדר הטיעון שנחתם עם הרב אליהו בהחלט נותן את התחושה שלעת עתה - הוא ניצח.
הציבור הישראלי ובכללו הציבור הדתי לאומי חייב להוקיע ולגנות בכל פה את השימוש שנעשה על ידי הרב אליהו ביהדות כקרדום להפצת גזענות שנאה וכהניזם, ואף לדרוש בתוקף שימוצה הדין כראוי עם הרב אליהו וכן עם כל רב בשירות הציבורי המשתמש ביהדות כהצדקה לעליונות יהודית ולליבוי שנאה הסתה ואיבה. מיגור נגע הגזענות, שנראה שרק הולך ופושה בחברה הישראלית, מחייב העברת מסר חד וברור לרבנים בשירות הציבורי - מי שמסית ייתן על כך את הדין.
התרעות פיקוד העורף