יום הבחירות. כולם, כמה שיותר יותר טוב, הולכים לקלפי. הלוואי שהייתי יכול לכתוב שזה יום שמח. זה לא. זה יום מלא בחשדנות. יום מלא באיחולי רע לצד השני.
יש משחק וירטואלי משונה שבו מצולמים בניינים באזור כלשהו בישראל, וצריך לנחש מה מצביעים שם. מחריד. כשאני מביט בטבלאות שמתארות הצבעה למפלגות לפי אזורי מגורים יורדת עליי עצבות. באזור שבו אני גר רוב חיי העמודות האדומות המציינות בחירה למפלגות השמאל גבוהות מאוד, ומשאירות אבק דל למפלגות הימין. ראיתי אזורים שבהם היחסים הפוכים. אלה לא בחירות, אלה קאסטות.
מי שגרם לכך בגלל החרם שלו על מפלגה ציונית גדולה מעז להתקיף אותה על כך, והופך את ההישענות על המפלגות החרדיות, הלא ציוניות, לפשע, בעודו מרכך ומייפה הישענות על בלתי משרתים אחרים, אנטי-ציוניים אף הם, חברי המפלגות הערביות. ככה לא בונים את ברית המשרתים, ככה הורסים בחוסר אחריות את ברית המשרתים.
ברק המשיך בקולו הרך: "כולם שואלים אותי, אתה אופטימי? ואני אומר כן, אני אופטימיסט באופיי. איך אתה אופטימי? אני אופטימי משום שיש אור בקצה המנהרה. מהו האור בקצה המנהרה? בחירות". ועוד אמר אהרן ברק: "אני מאמין שיהיו בחירות, אני מאמין שהבחירות יהיו טהורות" (המפגש התקיים בתקופה שבה התקשורת והפוליטיקאים מהשמאל טענו בהיסטריה, מבוהלים, שיש סכנה שלא יהיו בחירות. בבקשה, הנה, היום הגיע היום).
התרעות פיקוד העורף