יש סיפור עתיק על אחד שעמד בכיכר העיר ונפנף בידיו. “אני מגרש פילים”, הסביר למי ששאל. “אבל אין כאן פילים”, הקשו עליו. “אז אתם רואים שהצלחתי”, הייתה תשובתו הניצחת.
העובדה שהתקיימו בחירות תקינות לעילא, ושבעיתונות החופשית איש אינו מונע מהם להעליל עלילות דם מופרכות על הממשלה, לא שכנעה את המלעיזים. הם מייחסים לעצמם את גירוש הפילים, את מניעת הדיקטטורה והמלחמה וקיום הבחירות, ומקווים שהציבור באמת בטוח שכל אלה היו עובדות.
ובעניין הסוקרים והסקרים וכל אלה שברברו עצמם לדעת על כל חצי אחוז ירידה או עלייה, התחזקות או היחלשות, כשרוב המברברים יודעים מהו אחוז השגיאה בסקרים. לפעמים “עובר” או “לא עובר” תלויים בתשובתו של אדם אחד מתוך 500 בסקר. היה כמובן צורך למלא נפחי תקשורת עצומים בחומר “דרמטי”, “מהפכים” ו”התרסקויות” גם אם ברור שהוא זבל.
אבל הסתמנו בבירור שתי קבוצות סקרים וסוקרים - אלה של ערוצי המיינסטרים 11, 12 ו־13, ומנגד ערוצים 14 ו־i24, שניבאו ניצחון לנתניהו ולמחנהו. ההבדלים בין הסוקרים היו עצומים, והיה קשה שלא לתהות אם לגמרי במקרה הייתה זהות בין התמיכה הפוליטית של הערוצים לבין תוצאות הסקרים שהציגו, או שמדובר בהנדסת תודעה מכוונת.
בתוכנית הרדיו היומית של עמיתי רון קופמן ושלי ברדיו 103FM ראיינו סוקרים רבים. ניסיתי לשאול מה מקור ההבדלים, והם מלמלו משהו על מתודולוגיה. הם רק מלמלו, אבל שולחיהם ושוכריהם תקפו מעל כל במה את “ערוצי השקר הימניים”, שהם ערוצי תעמולה ולא מידע. הדמוקרט הדגול יאיר גולן, שחופש הביטוי נר לרגליו, אפילו הגדיל לעשות והבטיח לסגור אותם. כתבים שפעם היו עיתונאים והפכו תועמלנים של מפלגות האופוזיציה, לא היססו לבקר את עמית סגל וחבריו המעטים על כך שהם “שופרות”.
כך, גם כשהצופים והמאזינים של ערוצי המיינסטרים זכו לשמוע עמדה אחרת, מיד הוצמדה לה תגית של לגלוג וביטול מתוך התנשאות. רק מעטים מהם התנצלו למחרת הבחירות על שבזו לשלמה פילבר ועמיתיו. לא שמעתי על אחד מהם שהודיע על פרישה.
חטא נורא חטאו לנו רבים ממתנגדי הממשלה, עיתונאים ופובליציסטים, פוליטיקאים, כדורגלנים בדימוס, משפיעניות רשת מתחום בניית הציפורניים ופליטי ריאליטי, כשניסו להפוך את מערכת הבחירות הזו ל”חשובה ביותר בתולדותינו”. כדי להמריץ את מתנגדי הממשלה לקלפיות, ניפחו את חשיבות ההצבעה לממדים תנ”כיים כמעט. “מי שלא ייצא להצביע הוא בוגד”, קבע אחד שפעם היה דובר צה”ל.
בחוסר אחריות לאומית משווע, הרימו רף ציפיות משיחי לעתיד ורוד, נפלא, מושלם, מתוקן, שלום ושגשוג, צדק ומשילות, חינוך ותרבות, רפואה, רמת חיים נאותה ויוקר מחיה שיופחת. וראש לכל – ועדת חקירה ממלכתית שתגלה לנו סוף־סוף מה קרה ולמה קרה. והנגזרת מכל השטויות והבטחות הסרק הללו הייתה שאם חלילה לא יתגשמו חלומותיהם להחלפת השלטון - הלכה המדינה. תמונת ראי מפלצתית של ההבטחות והאיומים הללו היו דברי בנימין ושרה נתניהו, שאם הוא לא ייבחר – כולנו נמות. הלכה המדינה, ותל אביב תתאדה בפטרייה גרעינית. אלה וגם אלה חסרי אחריות. אלה וגם אלה עלולים לעודד ירידה מן הארץ של נפולת נמושות, שתתייאש מלחיות כאן חיים מתוקנים.
לו מערכת הבחירות הייתה מתקיימת חודשים אחדים לאחר 7 באוקטובר, הייתה להערכתי תבוסת נתניהו והקואליציה שלו שלמה. אבל מתוך שרצה שגם הישגי המלחמה יוטלו על כפות המאזניים כשהציבור וההיסטוריה יבואו לשפוט אותו, ידע נתניהו שככל שיתרחק מהיום הנורא ההוא, שהוא אחראי לו ואשם בו – כן ייטב לו פוליטית.
רוב הציבור נע ימינה אחרי הטבח והמלחמה. מעט מאוד יהודים הזויים עדיין מטיפים להקמת מדינה פלסטינית בלב הארץ ותומכים בממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות. מה רוצים ערביי ישראל – אנחנו יודעים. מדינה יהודית אינה נכללת בתוכניותיהם. אבל השמאל המצומק לא נבהל מצמצום נפחו, ותרם את חלקו להישגי הימין בבחירות.
קל היה להציג את יאיר גולן על שלל התבטאויותיו כסובל מטורט פוליטי, אנטי־דמוקרט, המבטיח לסגור תקשורת ימנית, לסלק את סממני היהדות מן המרחב הציבורי, להיאבק בייהוד הגליל והנגב ולעקור יישובים יהודיים ביו”ש, גם כאלה שהצבא בירך על הקמתם. כשם שאומרים, ייתכן בצדק, שהתעמולה של איתמר בן גביר נגד הערבים סייעה לגייס אותם, ממש כך התעמולה השמאלנית האנטי־ציונית והאנטי־דתית של גולן ליכדה את מחנה הימין וגייסה לו תומכים מקרב אלה שכבר היו נכונים לנטוש אותו בגלל חטאי נתניהו ושותפיו.
כך או כך, ובניגוד לסוקרי השמאל, שהשנאה הרעילה כנראה את שיקול הדעת ועיוותה את המתמטיקה שלהם – הליכוד הייתה למפלגה הגדולה ביותר, שאיבדה רק אחוזים ספורים מכוחה בבחירות הקודמות שלפני המבול. גם גוש הימין גדול מגוש השינוי.
יש המונים בנשימה אחת את גוש השינוי ואת הרשימות הערביות. אם איזנקוט ושותפיו יטעו להקים ממשלת מיעוט בתמיכתם (מבחוץ או מבפנים) – הם יזכו לכהונה קצרת ימים מאוד, אם בכלל, ולענישה אלקטורלית גורפת בבחירות הבאות. רוב אזרחי ישראל לא יסלחו למי שיקים כאן ממשלה כשהוא נשען על תומכי טרור מובהקים כחברי המשותפת.
התיקו שנוצר, כשגם לנתניהו וגם לאיזנקוט אין 61 – מחייב מאמץ רציני להקמת ממשלת אחדות ציונית לאומית. זה יחייב את נתניהו להסכים להקמת ועדת חקירה, ואת מפלגות גוש השינוי לחזור בהן מפסילתו הגורפת. ממשלה כזו תוכל לחוקק חוק גיוס מצויד בשיני סנקציות אפקטיביות, ואולי גם לתקן מקצת ממה שטעון תיקון במערכת המשפט. פיצול תפקיד היועמ”ש למשל, שיש עליו הסכמה רחבה. חנינה לנתניהו יכולה להיות תרומתו של הנשיא לעסקה כזו, כשלצידה מצורפת התחייבות מגובה בחוק לפרישת נתניהו בתום הקדנציה או מחציתה.
כבר חודשים ארוכים אנחנו שואלים את נציגי גוש השינוי מה התוכנית החלופית שלהם למקרה שלא ישיגו 61 בבחירות, והם התעקשו לדקלם שינצחו וישיגו. דומה שבאמת לא הייתה להם תוכנית. או שלא רצו לגלות שיסכימו לשבת עם המפלגות הערביות. אבל אולי דווקא מתוך התיקו והמבוי הסתום נזכה לפריצת דרך לכיוון ממשלת אחדות? הלוואי.
התרעות פיקוד העורף