בדיוק כמו בפעמים הקודמות, כך גם כעת- כשהמתיחות האזורית מגיעה לנקודת רתיחה, ההתנהלות של גוש "מדינות הסדר הישן" חושפת דפוס פעולה עקבי וצפוי: פאניקה מול הבית הלבן, ריצה מבוהלת לטהראן, וניסיון נואש לתקוע מקלות בגלגליה של ארצות הברית כדי לסנדל כל אופציה למערכה צבאית נחרצת.
לא מדובר רק בסעודיה שמאכזבת בהתנהלותה פעם אחר פעם, אלא בהתגייסות נרחבת של קואליציית המדינות המסורתית שמנסה בכל כוחה לשמר את הסדר האזורי הישן, וכוללת את טורקיה, פקיסטן וקטאר.
האכזבה הגדולה והעמוקה ביותר מגיעה שוב מכיוונה של סעודיה: דווקא היא, שמנסה למצב את עצמה בשנים האחרונות כנושאת הדגל של "המזרח התיכון החדש" והמפתח לנירמול יחסים יציב, נסוגה ברגע האמת בחזרה אל הרפלקסים הישנים, הפסיביים של גוש הסדר הישן והדיבור בקול הכפול, גם למול מה שעברה בתקיפות מאיראן ומהפרוקסי החותי.
2. העלייה לרגל לטהראן: במקביל ללחץ על וושינגטון, מנהיגי הגוש אינם בוחלים בחנופה ובמגעים ישירים. שר ההגנה הסעודי הגיע השבוע לטהראן (!) כשהוא מלווה ברמטכ"ל צבא פקיסטן ובראש המודיעין הטורקי במסגרת "ברית מכה"-תצוגת תכלית של הסדר הישן שמנסה להתחנן להסכמות ישירות מול האיומים האיראניים.
2. למראית עין, המשלחות שהגיעו לטהראן ולפסגת הגז השבוע במוסקבה (רוסיה בוחשת בעוצמה בנעשה באיראן ומולה-נושא לטור נפרד) העבירו אזהרה תקיפה למשטר האייתוללות שלא להבעיר את האזור. בכך, המדינות הללו מתפקדות לכאורה כצינור להעברת המסרים והקווים האדומים של וושינגטון (כפי שראינו בדרישה הקטארית לנשיא איראן: "הפסיקו את האיומים"). אך בפועל, התוצאה האסטרטגית שהגוש הזה מייצר היא תקיעת מקלות בגלגלים.
הקו הניצי והעקבי (איחוד האמירויות, בחריין ויתכן גם כווית): בניגוד לסעודיה, איחוד האמירויות ובחריין מסרבות בתוקף להשתתף בתמרונים הללו. הן אינן עולות לרגל לטהראן, מבינות שחסות איראנית היא אשליה מסוכנת, וממשיכות להדק את התיאום הביטחוני שלהן עם ארה"ב (וישראל) מתוך קו נוקשה, ברור ובלתי מתפשר.
האכזבה הגדולה, כרגיל, היא סעודיה ויורש העצר בן סלמאן. גם לאחר הנזק הגדול והאיום המתהווה על שרידות המשטר, סעודיה לא רק שמתגלה כנמר צבאי של נייר, אלא גם דיפלומטית במקום לחזק את ארה"ב בכיוון של סדר חדש ולהשתחרר מצילו של המשטר המאיים באיראן, פועלת הפוך, והגדילה לעשות השבוע בעלייה לרגל לטהראן. הפוך בדיוק מהאמירויות והפוך מסטנדרט של מדינה שאנו מדברים על נורמליזציה עימה וכניסה להסכמי אברהם.
המשחק הכפול הזה והניסיון המתמיד לתקוע מקלות בגלגלי המערב אולי מעניקים למדינות הללו אשליה רגעית של שקט, אך בטווח הארוך הם שימשו עד כה כבלם בפני פירוק האיום האיראני מן השורש. נראה על פניו שטראמפ הבין זאת, והוא כבר לא שם. אם זה אכן כך, הרי שעבדה זו בצירוף כישלון המאמצים האלו של גוש הסדר הישן לחלץ וויתורים מאיראן, סוללים את הדרך לחידוש המערכה הצבאית, ועכשיו שתי השאלות הן:
התרעות פיקוד העורף