כצופה בשידורי הבחירות בערוצים המרכזיים, 11, 12, 13, התחושה היא של צפייה במקהלה המנגנת על סיפונה של הטיטניק ברגעיה האחרונים. באולפנים ממוזגים, בחליפות מעומלנות ובשפה משויפת, יושבים מנתחים בנושאים פוליטיים, לשעברים ומומחים מטעם עצמם. הם מדברים בלהט על "כוונות ראשי הגושים", מתפלפלים על "המנדט ה-61", וסופרים אצבעות להקמת קואליציה. זהו לא רק נתק מעוות; זהו פשע של עיוורון מרצון.
אף פאנל לא מעז לומר לציבור את האמת המזוקקת, החותכת והמבהילה: תוצאות הבחירות האלו הן תעודת הפטירה הרשמית של מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה. המדינה אינה נמצאת ב"משבר פוליטי", היא נמצאת בתהליך של קריסה טוטאלית, רב-מערכתית, שממנה אין דרך חזרה. והשאלה הנוראית מכל היא: איך הציבור, שחווה את הידרדרותה הקשה של המדינה בשנים האחרונות בכל התחומים, מצביע כאילו לא קרה דבר?
כשתתפרץ המלחמה האזורית הכוללת בכל הגבולות, תתרחש פלישה קרקעית המונית לתוך תחומי הקו הירוק. צה"ל, המדולדל והמוחלש, לא יוכל לבלום אותה ולא יוכל להגן על האזרחים בבתיהם. הגיהינום והטבח שחטפנו בעוטף עזה יהיו רק פרומו מיקרוסקופי, מכה קלה בכנף, לעומת מה שיפול על מדינת ישראל כולה.
לכך מתווספת טבעת חנק בינלאומית: מדינות אירופה, ארה"ב ומעצמות נוספות מטילות למעשה על ישראל סנקציות כלכליות שקטות, אמברגו נשק, וניתוק הדרגתי של מערכת הבנקאות הישראלית מהעולם. ומהי התגובה של ההנהגה מול המפולת הזו? בנימין נתניהו שולף הצעת אחיתופל פשטנית והזויה, לעבור למטבעות קריפטו, הצעת הבל שזוכה ללעג ולשאט נפש מכל ראשי המשק, הבנקים וכלכלנים שפויים. אם המצב הזה יימשך, לא רחוק היום שהציבור יאבד את חסכונותיו שצבר במשך עשרות שנים.
אמירות משיחיות בנוסח "הן עם לבדד ישכון" הן אשליה מתאבדת. מדינה אינה יכולה לשרוד בבידוד מוחלט לאורך זמן, וסופה של מדינה מנודה להתפורר ולרדת במורד ההיסטוריה עד להיעלמותה מהמפה.
חורבן הבית השלישי: אין עוד עם מי לדבר
כל מי שמסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ומפוקחות מבין: ישראל אינה נמצאת ב"סערה חולפת". היא מידרדרת לתהום הנשייה כאונייה טרופה ומבוקעת בים סוער, שעומדת לטבוע לחלוטין תוך זמן קצר.
לאחר ההתבוננות בתוצאות העגומות והאומללות של הבחירות האלו, הגעתי למסקנה הסופית והמרה מכל: אין בעם הזה עם מי לדבר.
רוב הציבור אינו מסוגל ואינו רוצה להכיר במצב המחריד שבו אנחנו נמצאים. עבורם, האסונות, המכות, והמפולת הרב-מערכתית שמתרחשת לנגד עינינו הם לא יותר מ"מכה קלה בכנף".
הטרגדיה הגדולה ביותר של ישראל היא זו: זהו עם שרבים מאזרחיו הם אנשים חכמים, מבריקים ומוכשרים ברמה האישית, אך ברמת החשיבה האסטרטגית והלאומית, הם לא רלוונטיים באופן עיוור ופטאלי.
זהו עם שמתוך זחילה מרצון, עיוורון מוחלט וצהלות ניצחון מדומות, מוביל את עצמו, בידיים מורמות ובצעדי ענק, ישירות אל חורבן הבית השלישי.
התרעות פיקוד העורף