מזל טוב | נתן זהבי

אחדות, על פי המילון, היא מצב שבו גורמים שונים משתלבים לכדי ישות אחת שלמה או פועלים בהסכמה ובשיתוף פעולה מבלי לאבד את הקשר ביניהם.

כן, אז פה ושם כמה אזרחים סוררים החליטו להשבית את שמחת האחדות. הם צעקו בעזרת מגפון לאיזנקוט שהוא רצח את בנו גל ושלחו מפגינים שמאלנים לאושוויץ. וכן, מפגינים שמאלנים מנגד ולצורך האיזון הקדוש השמיצו את ביבי כבוגד ואת השר האהוב לביטחון לאומי בן גביר כנאצי.

החגיגה הדמוקרטית הייתה בעיצומה. קצת העיבה עליה העובדה שמדינת ישראל נראית בתקופה האחרונה יותר כדיקטטורה מאשר כדמוקרטיה. השליט, מוקף עשרות שומרי ראש, מגלה סממני התנהגות המזכירים משטרים חשוכים. מכונת הרעל המופעלת בניצוחו משמיצה ומטנפת בלי חשבון ובלי חשש. פוליטיקאים ואנשי תקשורת שאינם תומכים במנהיג מותקפים בצורה שמזכירה את ההתקפות על ראש הממשלה יצחק רבין לפני שנרצח.

המנהיג ממנה את אנשי שלומו לתפקידים בכירים, אף שלחלקם אין הכישורים לבצע את התפקיד. מערכות המשפט, החינוך, התחבורה והבריאות בקריסה. ישראלים רבים, חלקם הגדול אנשים המוגדרים כאיכותיים, מהגרים מהארץ.

מהדורות חדשות ברחבי העולם עוסקות בטרור היהודי בשטחים הכבושים, השנאה לישראל והאנטישמיות גדלות בקצב מפחיד. הפשיעה הפלילית והפרוטקשן בישראל ויוקר המחיה מקשים על החיים של רוב האזרחים.

בנוסף לכל המרעין בישין שהזכרתי, ישנה תופעה מדאיגה, מפחידה ומאיימת: אזרחים ישראלים שמספרם הולך וגדל, מוכרים אינפורמציה ביטחונית לגורמים עוינים, בעיקר איראניים, תמורת בצע כסף. בחלק מהמקרים מדובר במידע רגיש שאותו העבירו אלו שנתפסו, בהם חיילים בשירות פעיל.

בכל הבלגן שמסתמן בימים האחרונים, נשכחת העובדה שהמנצחות הגדולות בבחירות הן המפלגות הערביות, שיהיו להן 19 חברי כנסת. מי מבין המתמודדים על ראשות הממשלה שינסה לשתף בכל צורה שהיא את חברי הכנסת הערבים בהליך הרכבת הממשלה, יזכור שכל צעד, ואפילו הקטן ביותר, של שיתוף פעולה עם חברי הכנסת הערבים, יגרור התנפלות ציבורית ותקשורתית שתכתים אותו כמשתף פעולה עם "אויבי ישראל", אף שהמצביעים למפלגות הערביות הם אזרחי ישראל כמו כל אזרח אחר שהצביע בבחירות.

בינתיים, פרשנים פוליטיים שאינם מחובבי ראש הממשלה טוענים שמצבו הבריאותי של ראש הממשלה לכאורה מידרדר. הם רומזים שאינו כשיר למשימה. נתניהו אינו מפרסם דוח רפואי על מצבו, כפי שנהוג בקרב מנהיגים בעולם המערבי.

כילדים, היינו מפלחים לפעמים לחם טרי מהמאפייה (פויה, בושה). הריח של הלחם הטרי היה מטריף ואף על פי שעברו 75 שנה, אני זוכר עדיין את הריח הנפלא של הלחם.

אמא שלי הייתה שולחת אותי להביא רבע בלוק קרח שהוכנס לארון קטן ששימש כמקרר. אני זוכר איך בימי הצנע, כשכמעט לא היה מזון בבית, היינו מפלחים בשוק בזל כל מצרך מזון שהיה בר פילוח. כילדים היינו מאוחדים: כנופיה של בני 5־6, תחמנים לא פחות מהפוליטיקאים של היום, שמדברים אחדות ומגדילים ומעצימים את הפירוד.

בקרוב יימשכו השיחות, יימשכו השיחות