המשחק הגדול בדרך: לקראת הבכורה של הכנסת החדשה | דניאל רוט אבנרי

אם נראה לכם שמערכת הבחירות לא הסתיימה והיא ממשיכה, אינכם טועים. אם לשפוט לפי עשרת הימים שעברו מאז שעם ישראל אמר את דברו, נראה כאילו הקמפיינים ממשיכים כרגיל. גדי איזנקוט בקמפיין לראשות הממשלה, נושף בעורפו של אביגדור ליברמן, נתניהו ממשיך בקמפיין "הערבים נהרו", כשהפעם זה אכן קרה, יאיר גולן זה "רק לא ביבי", החרדים, שנואי נפשם של השמאל, פתאום הופכים לשותפים פוטנציאליים, והאהבה פורחת. אוי לצביעות, כולם, כולל כולם, משחקים את המשחק.

בואו נפתח את המשחק. זה עובד ככה: ביום שלישי הקרוב, פתיחת מושב החורף של הכנסת, יהיה רותח. נאומים בועטים במליאה של המשכי קמפיין, הבטחות על תיקון מדינת ישראל, כל אחד מהצדדים ייתן את השואו שלו וייגע לאזרחי ישראל במרכז כאבי הלב. החלפת יו"ר הכנסת - כבר היינו באירוע הזה לפני ארבע שנים, אירוע סמלי שבו האופוזיציה מראה שהנה היא עלתה לשלטון ודורסת את כל מה שהיה. ד"ש לאמירה המפורסמת של לפיד מאותה הממשלה שעידית סילמן פירקה: "אם אתם חושבים שאנחנו נשאיר בתפקיד את האנשים שאתם מיניתם...".

אז למרות הקסם שעשה נפתלי בנט - להעלים את לפיד (הקסם השני אחרי שהפך לראש הממשלה עם 6 מנדטים כמובן), השני חזר השבוע עם אותם טקסטים נדושים שמקרבים אליו את הבייס של מפלגת יש עתיד המפורקת, שמנהל כעת נפתלי בנט באומנות. וזה ממש טוב לבנט, שהוא ולפיד חוזרים למרחק ביניים, משום שנפתלי בנט יהיה הראשון או השני להיכנס לממשלת האחדות של נתניהו.

אז גדי איזנקוט יעשה בתקופה הקרובה שרירים, יחוקק כמה חוקים, יסרב לבקשה של נשיא המדינה יצחק הרצוג לרדת מהעצים. אבל הוא יודע שהוא לא יכול להגיע לבחירות מספר 2. אתה חדש רק פעם אחת – בפוליטיקה ובחיים בכלל. ליברמן נושף בעורפו, והוא משחק אותה ממש יפה מולו ברמת הקשב, אבל זה עוד ישתנה.

אחרי הטיפוס על העצים, השרירים, השינויים והחוקים, יש לו רק אפשרות אחת – ממשלת אחדות. בנט ייפרד מלפיד, ומי שהיה ההבטחה של הימין למנהיגות ביום שאחרי נתניהו יחזור לאותה עמדה משפיעה. הקיצונים יישארו בחוץ. איזנקוט יעמוד בהבטחתו לממשלה ציונית, ואביגדור ליברמן, אחד מאנשי הימין הגדולים שהיו פה, מי שבעבר נתניהו נראה שמאל לידו – מסתמן כראש האופוזיציה הבא. כי רק לא ביבי וכו'.

בינתיים תיהנו מהמופע בשלישי וקחו נשימה לחודשים הקרובים. גם נשיא המדינה, שחקן פוליטי ותיק בעצמו, יודע – אחדות או סבב בחירות נוסף, והוא מחכה לטלפון המיוחל של "עלה בידי", או יותר נכון הפעם "עלה בידינו".

תחזיקו אותו

אריה דרעי, תאהבו אותו או לא, הוא אחת הדמויות המסקרנות ביותר במערכת הפוליטית בישראל אי פעם. השר הכי צעיר, כריזמה מרהיבה, שחיתויות, פרשיות, מנהיג שהגוש החרדי הולך אחריו בענק. אבל מה שקרה איתו הפעם במערכת הבחירות מלמד שגם אריות לומדים ללכת זקוף מתחת לשולחן. המשפט המנותק בתוך תקופת המלחמה, שבו הוא התרברב שנכדיו לא משרתים בצה"ל, עלה לו.

אז דרעי הבין שטעה, שהוא צריך לחדש את עצמו, ללמוד מטעויות, ואלה מילותיו שלו. מרתק לראות איך מי שנמצא שנים בתוך המערכת הפוליטית וידע עליות ומורדות - יעשה זאת הפעם. תסמכו עליו שאת הכרטיס הצהוב שהוא קיבל מהמגזר הוא לא יהפוך לאדום, אלא ידאג להעלים בקסמיו.

הגברת הראשונה

הסתיימו הבחירות, יש זמן לצפות בנטפליקס ושם עלה הסרט "רייגן", מי שכיהן כנשיא ארה"ב בזמנים שאני נולדתי. הערצתי הרבה לרונלד רייגן על שינוי הקריירה הקוטבי ממשחק לפוליטיקה והנהגת הרפובליקנים בזמן שבית הגידול שלו הוא דמוקרטי. תמיד הערכתי אנשים עם דעה ועמוד שדרה משל עצמם.

אבל ננסי רייגן, הגברת הראשונה, איזו אישיות, איך היא הקדימה את זמנה. אומרים שמאחורי כל גבר חזק עומדת אישה חזקה. לא סתם אומרים את זה. גם לננסיות של ימינו בארה"ב, באירופה ובישראל השפעה אדירה. הן נשות הסוד הקרובות ביותר למקבלי ההחלטות ובעלות השפעה אדירה על מהלכים. תחבקו את הננסי שלכם, ואתם את הרייגן שלכן. כתף אל כתף. בחיים האלה, רק ככה.