מי שבונה על בחירות חדשות בעוד כמה חודשים עלול להתאכזב. לא יהיו בחירות, בין היתר בגלל ההערכה שהמחנה הלאומי ינצח בהן. את המהפך התודעתי הזה, הרווח במערכת הפוליטית, היה ניתן לייחס לשני גורמים מצטברים: האחד הוא בחירת 19 נציגים של מפלגות אנטי-ציוניות, שרובם כמהים במוצהר לפעול לביטול סממניה היהודיים של מדינת ישראל ותומכים בזכות השיבה שתחסל אותה כהרף עין.
זאת כשאפילו המיעוט המנסה להישמע לגיטימי אימץ נוסחה פתלתלה שעל פיה ישראל - בתוקף רצון הרוב הנוכחי הקיים בה, היא לעת הזו מדינה יהודית. הם, כמובן, אינם מחויבים לנקוף אצבע למען שימור אופייה היהודי. להפך.
אבל התפקוד הלקוי מחוויר מול הכשל של הגמגום בנוגע לשת"פ, ולו עקיף, עם סרבני הוקעת חמאס, המבקשים לבטל את חוק השבות ולהמירו בהכרה בזכות השיבה, בואך חיסול ישראל כמדינה יהודית. אלה המקדישים את ניצחונם בבחירות "לבני עמנו ברצועת עזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה ולאסירים הנמקים בבתי הכלא". בימים אחדים הפך גדי מפרי לא בשל לפרי שספק אם יבשיל בזמן הנראה לעין.
מדור ביקורת הטלוויזיה
מדורי הטלוויזיה המשקפים את הלך הרוחות של כת שוקן-ברנע מצאו את האשם בכישלון: למחרת יום הבחירות הם פצחו במתקפה גורפת על ערוץ טלוויזיה שתפקד, כהגדרתם, כשופר ביביסטי, כשניפח סיפור שולי בדבר תמריצי הצבעה כספיים לסרבני הצבעה במגזר הערבי. לשיטת המבקרים היה מדובר בתופעה שולית של בודדים, שגם אם תומרצו קלות במזומן, היה זה רק כדי להביא אותם לתרגם את תחושות הניכור שלהם להצבעה בקלפי. זאת בניגוד לבחירת ראש עירייה יהודי בעכו, שם התשלום היה המניע להצבעה.
אבל הערוץ הסורר לא הסתפק בחשיפה המזיקה. הוא המשיך, על פי מבקרי הטלוויזיה, לדברר את הנרטיב של נתניהו ולהציגו כמנצח, תוך התעלמות מכללי המתמטיקה שעל פיהם המספר 67 גדול יותר מהמספר 53. ולכן, מסע ההכפשות התעצם והדהד את הקלישאות הנשלפות מפקידה לפקידה בהעתק-הדבק ומוצמדות לערוץ 14. אלא שהפעם נתחלפה הספרה 4 בספרה 2.
וזו לא הייתה פליטת קולמוס ולא כשל של מגיה טרוט עיניים. כת שוקן-ברנע לא סולחת למי שמסרב - גם לאחר שכל הפתקים שולשלו לקלפיות - להמשיך להיסחף למחוזות הטירוף. שהרי לא ברור כיצד מי שמאמין שסקרי הערוצים הממסדיים היו נכונים לשעתם, יכול להלין על הגדרת 27 מנדטים ויתרון 48-53 כניצחון.
ערוץ 12, שהתייחס ברצינות לסקריו שלו וראה בנתוניהם עמדת מוצא, הציג בליל הבחירות את התמונה כפי שנתפסה על ידי פרשניו ושדריו. הקביעה מי ניצח אינה עניין טכני שכלליו ברורים ומוגדרים. היא מורכבת מהרבה מרכיבים המתנקזים ערב הבחירות לאפיק אחד ששמו בישראל הוא "ציפיות". ההשוואה ביניהן לתוצאה היא מרכיב משמעותי בקביעת המנצח וגודל הניצחון.
התסריט הצפוי
לאחר שאיזנקוט יחזיר את המנדט לנשיא, יובהר שלא הציבור הבוחר הערבי הוא שנפסל. נפסלו חברי הכנסת המסרבים להגדרת חמאס כארגון טרור ומקדישים את ניצחונם בבחירות לטרוריסטים הרוצחים שבבתי הכלא.
ואכן, לא רק ששרדר לא חיפש דרכים לחמוק מההתחייבות, אלא שאף לא העלה בדעתו לדרוש את ראשות הממשלה בנימוק שרוב הגרמנים הצביעו נגד מרקל ורק לרשותו די תומכים לכינון ממשלה צרה. איש לא ראה בפסילת מפלגת השמאל כשותפה קואליציונית, הדרה של הרופאים והרוקחים במזרח גרמניה.
מלכודת מוות
צריך לקוות שהחרדים לא יתפתו לתמוך בממשלה עם איזנקוט רק כדי לגלות שהם לוהקו בתפקיד זכר הדבורים, שאין בו צורך לאחר ההפריה. כי כדי להקים ממשלה דרוש רוב רגיל, אך להפילה דרושות 61 אצבעות לאי-אמון קונסטרוקטיבי שתנאי לקבלתו: הצגת ראש ממשלה מוסכם על כל ה-61. לא צריך להיות עילוי בהלכה כדי להבין ש-19 חברים חסרי אופק בבחירות ידאגו שברית המשרתים בהרכב כלשהו תכהן עד נובמבר 2030.
התרעות פיקוד העורף