השבוע שאחרי הבחירות, שלב הסיכומים או הפוסט־מורטום מוביל למסקנה ראשונית אחת: יש בישראל מחנה פוליטי שאין לו שום סיכוי להצליח בבחירות בלי לשקר. לא מדובר על הבטחות בחירות שלא מתקיימות, או על תוכניות שלא יוצאות לפועל. אלה תמיד היו ותמיד יהיו. עצם המונח "הבטחת בחירות" מעיד על כך שלא מדובר בהתחייבות רגילה, אלא באמירה שנאמרת בעירבון שאין יותר מוגבל ממנו. אלא שכאן הכוונה למחנה שלם, על שלל מפלגותיו, שהחליט שהדרך היחידה לשכנע ציבור גדול לבחור בו היא באמצעות שקרים על הנושאים הכי ליבתיים, על דרכם הפוליטית, ועל הממשלה שהם מתכוונים להקים אם יקבלו את המנדט.
אם הימין למשל היה מקבל 61 מנדטים והיה מרכיב שוב את הממשלה, לא היה אפשר להאשים אף אחת מהמפלגות שם שכדי להקים את הקואליציה הופרה הבטחה כלשהי. אגב, גם אם הימין לא היה מקבל 61, והיה מצרף מפלגה מהצד השני כדי להרכיב קואליציה - גם אז לא הייתה מופרת שום התחייבות.
יתרה מכך, לא רק הבוחרים, אלא גם חברים ברשימתם, כאלה שיושבעו לחברי כנסת השבוע, השתכנעו והגיעו לאותן מפלגות על סמך אותן התחייבויות. שלא לדבר על הקמפיין האנטי־חרדי הקיצוני שניהלו. מה לא אמרו על החרדים בחודשים האחרונים? טפילים, משתמטים, נטל על החברה, אנטי־ציוניים, שהערבים עדיפים על פניהם, ואלה היו רק הביטויים העדינים. על הממשלה שגייסה מספר שיא של חרדים לצה"ל בכל הזמנים אמרו שזו ממשלת השתמטות. לחוק שניסתה הקואליציה להעביר קראו "חוק הפטור מגיוס". כמה הם לעגו לגולדקנופף. בחדשות. בתוכניות סאטירה. כמה צחקו על דרעי ועל גפני. בזו להם. ציטטו בלעג, או בזעם קדוש ומעושה, את רבניהם.
גם במקרה הזה רבים השתכנעו. אלפי מצביעים, אולי יותר, נטשו את מפלגות הקואליציה ועברו לתמוך במפלגות שהבטיחו שוויון בנטל, הקלה על המילואימניקים, שהביעו את הזעם על ההשתמטות משירות. שאמרו שיגייסו חרדים ביי הוק או ביי קרוק.
אבל לא עבר שבוע, אלא יום אחד, וכל המפלגות הללו התנערו מכל אלה כמו מחול בכפכפים אחרי ביקור בחוף. בחודש וחצי הקרובים, כשהמנדט להרכבת הממשלה יהיה בידי איזנקוט, הם ילכו על הכל: הם ינסו ללכת עם החרדים, כולל חוק גיוס שלא יגייס אפילו חרדי אחד יותר ממה שיש היום, כולל פתק לבן שעליו ירשמו מה שבא להם והם רק יחתמו למטה: פטור מלא מליבה, החזרת המעונות, ההנחות בארנונה, ההטבות לאברכים, הכל כולל הכל. העיקר שיבואו.
אם זה לא ילך, יבואו לערבים. לתומכי הטרור. לאלה שלא מוכנים עד היום לגנות את חמאס. גם להם יציעו הכל. תקציבי עתק של עשרות מיליארדים, החזרת בתי הכלא לימי הקייטנה העליזים, הכשרת מבנים לא חוקיים, הכל - העיקר שהם יבואו.
נכון שזו זכותם. שירכיבו ממשלה עם מי שהם רוצים, והציבור הוא שישפוט. אבל למה הכל נעשה בדרכי רמייה וכחש? למה לא לומר את האמת? נתניהו ידע מה המחיר האלקטורלי לליכוד ולמפלגות הימין של ההיצמדות לחרדים, אבל לרגע לא הכחיש שהוא מתכוון ללכת איתם. שהם חלק בלתי נפרד מכל ממשלה שיקים.
לעומת זאת, ראשי מחנה השמאל, לא רק ששיקרו כל הקמפיין, אלא כשמישהו אמר את האמת, בטעות או בכוונה - הם תקפו אותו. טענו שהוא משקר. כמו למשל כשגולן אמר לאורך כל הדרך שיישבו עם הסיעות הערביות. או כשפלט, ואחרי זה ניסה מהר לתקן, שחוק הגיוס הוא בלוף אחד גדול. צה"ל באמת לא יכול ולא צריך לגייס את כל החרדים האלה. אפילו הוא עצמו נבהל מהדברים של עצמו ומיהר להבהיר ולהסביר את הדברים שלו עצמו.
ידיים נעלמות
אף על פי שהרכבת יצאה לדרך, ונראה שכל המערכות מגויסות להתעלמות ולדריסה של מה שנראה כמו חשדות חמורים ביותר להטיית הבחירות על ידי מדינות וגורמים עוינים, קשה להתעלם מעוצמת האירוע והשפעתו. לא רק על מערכת הבחירות החולפת, אלא גם על אלה שיבואו אחריה.
אין ספק שהאוכלוסייה הערבית נהרה לקלפיות במספרי שיא. זכותה כמובן. השאלה היא אם מדובר היה בהתגייסות אותנטית, או שידיים נעלמות הביאו לתוצאה הזאת, תוך שימוש באמצעים לא חוקיים או בהפעלת השפעה חיצונית, תוך שימוש בדמוקרטיה הישראלית וחדירה לתוך מנגנוני המדינה כדי לשבש את סדרי המשטר התקינים. זה אירוע שאף אחד לא צריך להשלים איתו, לא משנה מה הוא חושב על תוצאות הבחירות.
על פי השב"כ ישנם חשדות ממשיים כאלה. הראיות שבידיו, שנאספו בסיוע המוסד - בין היתר באמצעות התחקות אחר נתיבי כסף שהגיעו מאותן מדינות, וככל הנראה גם מרמאללה - מצביעות לכאורה על סכומי עתק שהועברו לצורך שיבוש הבחירות, לאלפי אנשים, וכנראה אף יותר מכך, כלשונו. לשירות הביטחון יש כלי חקירה ייחודיים שאין לגורמי אכיפה אחרים, וזאת בשל תפקידו הייחודי לשמור על סדרי השלטון הדמוקרטיים ולא רק לתפיסת עבריינים או מחבלים. אלא שגורמים במערכת אכיפת החוק, בהנחיית היועמ"שית גלי בהרב מיארה, מונעים ממנו לעשות שימוש בכלים אלה ואף משבשים את החקירה, כמו הדלפת שמות של חשודים ומעורבים, ובעיקר משיכת זמן שמאפשרת למעורבים להעלים ראיות, לתאם גרסאות, וכל מה שצריך כדי שמהחקירה על החשדות החמורים לא ייצא דבר.
סולברג כבר הוכיח כמה מהר הוא מיישר קו עם המערכת. וגם אם לא - המערכת יודעת להתעלם ממנו כשצריך. כך היה בפרשת הפצ"רית, שהוחזרה אחר כבוד לפרקליטות, למרות הקביעה שהפרקליטות כולה בניגוד עניינים. כך בוועדת הרוגלות, כשהפרקליטות נעמדה על הרגליים האחוריות להתיש את הוועדה עד שהתפטרה. כך יהיה גם עכשיו. בהרב מיארה מעוניינת לשמור על תפקידה, והדרך לעשות זאת היא באמצעות ממשלת שמאל.
המסר שיוצא מכל אלה למי שעל פי החשד התערבו בבחירות בישראל, על ידי עידוד המגזר הערבי לצאת בהמוניו, הוא אחד: תמשיכו. בכל הכוח. גם בבחירות הבאות. אל תחששו, לא מחלוקת כסף מזומן, לא מכרטיסי דלק, ולא משימוש באפליקציה הירוקה לדיווחים בזמן אמת מהקלפיות, בזמן שהאלקטור היהודי נפסל לשימוש. איש לא יבדוק ואף גוף לא יחקור. בפעם הבאה התיאבון יגבר, השיטות ישתכללו, הפחד ייעלם לחלוטין, וההצלחה תהיה אפילו גדולה יותר.
פשיטת רגל
הניסיון הראשון של איזנקוט להרכיב ממשלה יהיה עם הסיעות החרדיות. עם יהדות התורה המשימה נראית פשוטה יותר מאשר עם ש"ס, אבל יכול להיות שאם הראשון יבוא, השני יבוא בעקבותיו. אבל מה שנראה פשוט, יכול במעלה הדרך גם להסתבך. יהדות התורה מגיעה למו"מ עם בטן מלאה על נתניהו, אבל עם בטן ריקה לגמרי מתקציבים ופתרון למצביע החרדי בתחום הגיוס. אחרי ארבע שנים של הבטחות שלא קוימו בממשלת נתניהו, הם ייתנו קרדיט לאיזנקוט וחבריו, שעדיין לא עבדו עליהם ומרחו אותם, אבל לא צ’ק פתוח.
האירוע הזה יכול לטרפד את כל העסק ולהביא לכך שיהדות התורה לא תצטרף בסוף. שהמכשולים יהיו גבוהים מדי לצליחה. איזנקוט יעשה הכל, ולנתניהו אין הרבה תחמושת בארסנל שיכולה להשפיע על החרדים האשכנזים, אבל ההצלחה לא בטוחה. מה עוד שליברמן, נוכח הדרישות המפליגות של החרדים, לרבות פטור מלא מגיוס, יעשה שרירים ויסכים לשחרר רק בתמורה לרוטציה על ראשות הממשלה. גם כך הוא לא סופר את איזנקוט וסבור שהוא ראוי ממנו בהרבה.
גם אם בסוף יבואו, זה לא מבטיח את הגעתה של ש"ס. הבוחרים של ש"ס ימניים יותר. נטישת נתניהו תהיה דרמטית בהרבה אם תקרה. אם ש"ס לא יבואו, ייאלץ איזנקוט לצרף את רע"מ. אלא שאז, לפחות על פי מה שאמר השבוע לעיתונאים, הדבר יביא לפרישתו של ליברמן, שהודיע שלא יישען על מפלגה ערבית. ואם ליברמן יוצא, יהיה צורך להכניס גם את הרשימה המשותפת, לפחות כתומכת מבחוץ. זה הזוי. זה מעוות לגמרי, אבל למרבה הצער זה יכול להחזיק. פשיטת רגל ערכית וביטחונית, אבל פחות או יותר יציבה פוליטית.
התרעות פיקוד העורף