אחת הבעיות שיש ליהדות התורה עם ממשלת השמאל החדשה, למעט האלמנטים האנטי-דתיים והאנטי-יהודיים שיש בחלק ממרכיביה, היא העובדה שאחרי שתצביע בעד הקמת הממשלה ואיזנקוט ישלים את הדחת נתניהו - לא תהיה דרך חזרה.
איזנקוט יעשה הכל, ולנתניהו אין הרבה תחמושת בארסנל שיכולה להשפיע על החרדים האשכנזים, אבל ההצלחה לא בטוחה. מה עוד שליברמן, נוכח הדרישות המפליגות של החרדים, לרבות פטור מלא מגיוס, יעשה שרירים ויסכים לשחרר רק בתמורה לרוטציה על ראשות הממשלה. גם כך הוא לא סופר את איזנקוט וסבור שהוא ראוי ממנו בהרבה.
גם אם בסוף יבואו, זה לא מבטיח את הגעתה של ש"ס. הבוחרים של ש"ס ימניים יותר. נטישת נתניהו תהיה דרמטית בהרבה אם תקרה. אם ש"ס לא יבואו, ייאלץ איזנקוט לצרף את רע"מ. אלא שאז, לפחות על פי מה שאמר השבוע לעיתונאים, הדבר יביא לפרישתו של ליברמן, שהודיע שלא יישען על מפלגה ערבית. ואם ליברמן יוצא, יהיה צורך להכניס גם את הרשימה המשותפת, לפחות כתומכת מבחוץ. זה הזוי. זה מעוות לגמרי, אבל למרבה הצער זה יכול להחזיק. פשיטת רגל ערכית וביטחונית, אבל פחות או יותר יציבה פוליטית.
יהיו אלה 28 ימים פלוס 14 ימי הארכה, שהם הסיכוי היחיד של איזנקוט. אם יכריז בסופם "עלה בידי", לא תהיה לו תקומה. לא לראשות הממשלה ואולי אפילו ירידה טוטאלית מהבמה. צעידה בטוחה בדרך שבה הלכו רבים וטובים לפניו: אבי גבאי, שלי יחימוביץ', ציפי לבני, ולאחרונה מי שהיה שותפו לדרך - בני גנץ. זה גורלם של מנהיגי השמאל. מרגע שנבחרו, החלה הספירה לאחור. לכן, איזנקוט יעשה הכל כדי להצליח בתקופה שתינתן לו, כמי שנלחם על חייו. מולו יעמוד נתניהו, שינסה לתקוע טריז בין כל אלה שנושמים לכיוונו. עד שהמנדט יעבור אליו.
התרעות פיקוד העורף