יש קו שעובר בין האיש שאיחל להקים מחדש את סוביבור, האיש שקרא לאיזנקוט "בוגד" ו"רצחת את הבן ואת האחיין שלך", וגם (סליחה על זה), אבי שושן בהישרדות. אנחנו יודעים שקל להצביע על הקו ולהגיד ש"כולם ימנים", אבל לא על זה אנחנו מדברים. ותהיו איתנו רגע, זו לא הסימטריה שמדברת, זו הבועה.
אנחנו מכירים גם את המקרים ההפוכים. קריאה לנתניהו "בוגד" ו"רוצח", הטרדות מיניות של הדר מוכתר בהפגנות וגם, כן, איחולי מוות למתנחלים, קריאות "יודונאצים" ועוד. גם כאן יש קו מחבר בין כולם, ובניגוד למה שאפשר לחשוב, הוא לא קו פוליטי. הוא בועה.
המחקרים על דיבור רעיל מראים שדיבור רעיל משגשג במערכת סגורה. הוא משגשג בתוך סביבה שבה כולם מדברים בצורה מסויימת עד שהוא מנורמל: ככה מדברים. וכשככה מדברים, ככה גם חושבים, ובאיזשהו שלב אפילו לא מעלים על הדעת שזה מופרך, שזה משוגע לחלוטין, לצעוק "הרגת את הבן שלך" לרמטכ"ל לשעבר, כי זו הרי הדעה המקובלת בסביבה.
ואיך יודעים: אם זה לא נורמלי, מישהו משתיק אותי. באיזשהו שלב, אחרי הרבה קללות, מישהו בא להוריד את המגאפון. אם מפרסם מודעה והיא נוראית, אני אקבל הד מהסביבה שלי שעברתי את הקו. ואם לא קיבלתי, סימן שהכל בסדר. בקיצור, ההד שחוזר מהבועה בה אני נמצא הוא זה שאומר לי אם אני בסדר או לא.
זו, כאמור, לא סימטריה. כולנו חיים בבועות. אפשר להגיד שגם בועת "הדיבור" היא בועה. אבל הבחירות האחרונות לימדו אותנו שהבועות האלה הן סכנה אמיתית לחשיבה ביקורתית, סכנה אמיתית לדיון ענייני, ובעיקר סכנה אמיתית למדינת ישראל. אנחנו צריכים שיהיה ברור שלא מדברים ככה בפריים טיים. שהאנשים שמפגינים איתנו יצאו נגדנו ויגידו 'זה לא בסדר', ששמעון וקנין (כפרה עליו) יגיד אבי, לא מדברים ככה. שנפנה לחברי הכנסת שלנו, לעיתונאים שלנו, כשהם עוברים את הגבול, ונגיד להם 'עברתם את הגבול'.
אחרת, הם לעולם לא ידעו שיש בכלל גבול.
התרעות פיקוד העורף