ממשלה זו, שהוקמה אז בגלל תיקו בין הגושים ובעיקר על רקע המשבר הכלכלי הקשה שפקד את המדינה, זכתה להישגים מרשימים, הצליחה לייצב את כלכלת ישראל ולבלום את האינפלציה הנוראה. הבעיה היא שהמציאות הנוכחית שונה לחלוטין.
בין נתניהו לאיזנקוט יש גם מטען של חוסר אמון אישי. איזנקוט הצהיר לא אחת שנתניהו אינו ראוי להמשיך בהנהגת המדינה ושהוא לא ישב איתו בממשלה. אם זה יקרה בכל זאת, איזנקוט יתקשה להסביר לציבור שבחר בו כדי להחליף את נתניהו מדוע הוא מעניק לנתניהו את האפשרות להמשיך בתפקידו. המחלוקות בין השניים עמוקות מאוד והן לא ניתנות לגישור בהסכם רוטציה.
חשוב להדגיש כי ממשלת אחדות אינה מטרה בפני עצמה. היא חייבת להתבסס על הסכמה אמיתית בעניין עקרונותיה ודרכי התנהלותה, ולא על חלוקת תפקידים. מדינת ישראל אכן מצויה במצוקה קשה, ואף על פי כן לא ניתן לגשר על הפערים והמחלוקות כדי להקים ממשלת אחדות, כפי שהיה בתקופת ממשלת שמיר-פרס. מכאן שהשנאה הפנימית והקרע בעם ישראל קשים מאלה שהיו כאן לפני 42 שנה.
התרעות פיקוד העורף