השבוע מציינת ירדן 21 שנים לאירוע הטרור הקטלני ביותר בתולדותיה. ב-9 בנובמבר 2005, לקראת השעה 9 בערב, פקדו את עמאן שלושה פיגועי התאבדות מתואמים בבתי מלון מרכזיים בבירה, שגבו את חייהם של כ-60 בני אדם. את מתקפת הטרור ביצעו מחבלים מארגון "אל-קאעדה בעיראק", תחת הנהגתו של מנהיג הטרור ממוצא ירדני, אבו מוסעב א-זרקאוי. מתקפה זו, הנחשבת למכה הקשה ביותר שספגה הממלכה, זכתה במהרה לכינוי "ה-9/11 הירדני".
מאז אותו אסון, ירדן כמעט ולא ידעה אירועי טרור בתחומה. בשל שקט יחסי זה, אפשר להבין את החשש שהתעורר לאחרונה בעקבות מתקפת הטרור בעיירה סמוכה לעיר כרך, שבה נפתחה אש לעבר מתפללים נוצרים במהלך מסע לוויה בכנסייה, אירוע נפשע שגבה את חייהם של תשעה נרצחים, כאילו תחושת הביטחון בממלכה מתערערת והטרור הרים מחדש את ראשו. אולם תפיסה זו שגויה לחלוטין. ירדן נותרה אחת המדינות היציבות ביותר במזרח התיכון, ורמת הביטחון בה נחשבת כאחת הגבוהות בעולם הערבי.
פיגוע הטרור של זרקאוי, שביקש לערער את ביטחון האזרחים, לפגוע בדיפלומטים מערביים ולחבל ביחסיה של ירדן עם המערב בכלל ועם ישראל בפרט, השיג את התוצאה ההפוכה. הציבור הירדני, שאמנם ברובו הפגין תמיכה מסוימת בארגון אל-קאעדה ערב הפיגועים, נרתע מעוצמת האכזריות שהופנתה כלפיו בתוך ירדן, והזדהה באופן חסר תקדים עם בית המלוכה ההאשמי. הזדהות זו העניקה לשלטונות הירדניים לגיטימציה ציבורית נרחבת להילחם בקיצוניות האסלאמית מלחמת חורמה. כך איבד הטרור את מעט הלגיטימציה שעוד נותרה לו בשולי החברה, וארגוני הג'יהאד נדחקו החוצה. תחושת הסולידריות וההתנערות מן הטרור באו לידי ביטוי מובהק כעשור לאחר מכן, עם עלייתו של ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). בעוד שמדינות האזור נשאבו לסחרור דמים ולגלי טרור קשים, ירדן שמרה באופן יחסי על יציבות ושקט פנימי.
בניגוד למשטרים אזוריים אחרים שנבנו על יסודות של דיכוי, אלימות ודיקטטורה, ירדן מתאפיינת מאז הקמתה בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת בקו ממלכתי, פוליטי ודתי מתון. הלגיטימציה ההיסטורית והדתית של בית המלוכה ההאשמי, כצאצאי הנביא מוחמד, אפשרה לממשל להילחם באסלאם הקיצוני לא רק בכוח הזרוע, אלא מתוך סמכות תיאולוגית עמוקה ופוליטיקה פנימית מאוזנת. בנובמבר 2004, כשנה לפני הפיגועים בעמאן, הוביל המלך עבדאללה השני מהלך תודעתי ראשון במעלה ברוח המתינות שאפיינה את ירדן - פרסום "אגרת עמאן" וקיומם של כינוסים בינלאומיים ובין-דתיים בעקבותיה. במסמך היסטורי זה הוגדרו הפנים האמיתיות של האסלאם כדת של סובלנות, חמלה ושלום, לצד התנערות מפורשת מן האידיאולוגיה הקיצונית של ארגוני הטרור. האגרת זכתה לקונצנזוס בינלאומי בעולם המוסלמי, הסוני והשיעי כאחד, וביססה את מעמדה של ירדן כמדינה מוסלמית מתונה, סובלנית ומכילה.
עם זאת, אין ספק כי ביטחונה של ירדן ויציבותה מבוססים בראש ובראשונה על מערך הביטחון והמודיעין הירדני. מנהלת המודיעין הכללי וכוחות הביטחון של ירדן נחשבים למובילים, למיומנים וליעילים ביותר במזרח התיכון. המודיעין הירדני פועל בשיתוף פעולה הדוק עם ה-CIA, המוסד וסוכנויות מודיעין מערביות נוספות. במסגרת זו, מצליח המודיעין הירדני לחדור לרשתות טרור בינלאומיות ולסכל פיגועים מורכבים עוד בשלבי התכנון. בחשיפת המידע הוא משתף את בעלות בריתו, בעיקר במערב, ומסייע להן לסכל פיגועי טרור לא רק במזרח התיכון אלא בעולם כולו. עשרות פיגועים ברחבי העולם סוכלו הודות למידע שהעבירה ירדן, שהייתה אף בין המדינות הבודדות שהעבירו לארצות הברית אזהרות מודיעיניות ערב פיגועי ה-11 בספטמבר, מידע שלרוע המזל, לא זכה באותה עת להתייחסות הראויה מצד האמריקאים.
21 שנים לאחר הפיגועים הרצחניים בעמאן, ירדן ממשיכה להוכיח כי הטרור אינו יכול להכניע אותה והוא איננו חלק ממנה. היטיב לבטא זאת המלך עבדאללה השני בנאומו בפתיחת הפרלמנט לפני ימים אחדים, כאשר הצהיר בנחרצות: "לא נאפשר לטרוריסטים הקיצוניים לפגוע בביטחון המולדת ובאחדותה. הם אינם חלק מאתנו... ואין להם מקום בינינו – לא היום ולא מחר".
התרעות פיקוד העורף