בפוליטיקה הישראלית התכונה הזאת כבר מזמן הפכה למקצוע. יש אידיאולוגיות, יש ערכים מקודשים, יש קווים אדומים שאסור לחצות – ויש גם יכולת מרשימה לשכוח אותם כשהנסיבות מחייבות. לכאורה, שיא הציניות, אבל אולי הבעיה היא לא שאנחנו מוכנים להתגמש באידיאולוגיות שלנו, אלא דווקא שאנחנו לא מוכנים להתגמש גם כשהאג'נדה מחייבת.
"שלום בתוכנו", הוא קרא לזה. ואני מודה, אהבתי את הרעיון. תמיד חשבתי שאפשר להיות ציוני, ימני ופטריוט, ועדיין להבין ששיתוף פעולה עם נציגי הציבור הערבי אינו בהכרח סוף הציונות.
וכאן, פחות או יותר, נגמר השלום הפנימי. מנסור עבאס, שעד לפני רגע היה שותף אפשרי למהלך פוליטי פרגמטי, הוצג פתאום כתומך טרור וכסכנה לאומית. מה שהיה אתמול שותפות אזרחית הפך לכניעה, ומה שהיה אחריות לאומית הפך לבגידה בציונות.
ואני מנסה להבין מה בדיוק השתנה. האם עבאס שינה את דתו? האם רע"מ שינתה את המצע שלה? האם מישהו גילה פתאום שהיא מזוהה עם התנועה האסלאמית? הרי כל העובדות היו ידועות גם קודם. הדבר היחיד שהשתנה היה זהות ראש הממשלה.
אפשר לראות בסיפור הזה עוד הוכחה לציניות הפוליטית, אבל אני דווקא רואה בו משהו נוסף. נתניהו הוכיח שכאשר יש אג'נדה מספיק חשובה מבחינתו, אפשר להזיז קווים אדומים, להתגמש אידיאולוגית ולגלות פרגמטיות מרשימה.
תשאלו את הזקן
כי אידיאולוגיות, עם כל הכבוד להן, עלולות לפעמים להפוך למחסום בפני המציאות. מרוב נאמנות לעקרונות, אנחנו שוכחים לשאול לאן בכלל רצינו להגיע.
ולכן השאלה אינה אם מותר להתגמש אידיאולוגית למען אג'נדה, אלא איזו אג'נדה אנחנו בוחרים לשרת. כי תפקידם של הפוליטיקאים אינו לקדם את האג'נדות האישיות שלהם, אלא את האג'נדות של מדינת ישראל.
האג'נדה הלאומית החשובה ביותר היום, לפחות בעיניי, היא שיקום המדינה. שיקום האחדות בעם, מעמדה הבינלאומי של ישראל, הביטחון, הכלכלה והאמון במוסדות המדינה. ולמען האג'נדה הזאת צריך להיות מוכנים להתגמש, לשבת עם מי שלא מסכימים איתו על הכל, ולהפסיק להתייחס לכל חרם פוליטי כאילו נכתב על לוחות הברית.
מה שמפריע לי בפוליטיקה שלנו הוא דווקא אותם פוליטיקאים שנאחזים באידיאולוגיה שלהם כל כך חזק, עד שהם שוכחים מה בכלל רצו להשיג. נתניהו הוכיח שאפשר לגלות גמישות אידיאולוגית כשיש אג'נדה ברורה. ואני דווקא בעד הגישה הזאת. הייתי רק רוצה לראות אותה מופעלת למען המטרות הלאומיות הגדולות שלנו – ולא חסרות כאלה. כי בסופו של דבר, אידיאולוגיה היא הדרך, לא היעד. וחבל שמרוב נאמנות לדרך נשכח לאן רצינו להגיע.
התרעות פיקוד העורף